נאפולי – 10 אתרים ואטרקציות שחובה לראות בביקור הראשון בעיר

כיכר משאל העם הסמוכה לים. רחבת ידיים, כאילו מחבקת את הבאים אליה עם זרועות העמודים של הכנסייה הניצבת בה. כמעט בכל רגע ביום ניתן למצוא בכיכר ילדים משחקים ומבוגרים הצועדים שלובי זרוע. במרכז הכיכר שני פסלי מלכים מעברה של העיר אשר ניראה כי יצאו ברכבה על סוס מארמון המלכים שנמצא אף הוא בככר. זוהי כיכר המהווה מוקד עירוני לחגיגות והפגנות.

עם פתיחתו נקרא התיאטרון המלכותי של סן קרלו, ע"ש בית המלוכה בורבון אך כיום נקרא רק Teatro di San Carlo ומחובר לארמון המלכותי Palazzo Reale שנמצא מאחוריו. זהו התיאטרון הוותיק ביותר שמעלה אופרה ברציפות בעולם. נפתח ב -1737, שנים לפני לה סקאלה במילאנו ולה פניצ'ה בונציה. עונת האופרה פועלת מסוף ינואר עד מאי, עם עונת בלט מאפריל ועד תחילת יוני. מכיל 1386 מושבים והיווה דגם לתיאטראות רבים באירופה. התיאטרון נבנה בתקופה בה נאפולי היתה מרכז תרבות ומוסיקה באדיבותו של קרלו ה 3 שהיה פטרון של מלחינים ומוזיקאים. המוזיקה הפכה להיות הניצחון של הנפוליטנים. מוזיקאים מתחילים הגיעו לנאפולי שהיתה בירת האומנות. המבנה עבר מספר גלי שיפוצים כולל החדרה של לוחות קרמיים לתוך הקירות כדי לשפר את האקוסטיקה ופנים התיאטרון קיבל את הצבעים המקובלים – אדום וזהב. למעט שינויים, כגון בניית דוּת (pit) לתזמורת בשנת 1872 (לפי הצעה של ג'וזפה ורדי), התקנת מערכת חשמל ב-1890 ובעקבותיה ביטול הנברשת המרכזית, בניית תוספת של טרקלין ואגף לחדרי הלבשה, לא שונה עיקר המבנה עד הפצצת בעלות הברית במלחמת העולם השנייה (1943). התיאטרון שופץ בידי בעלות הברית ונפתח מחדש תוך שישה חודשים ב-16 בדצמבר 1943.

שדרת חנויות ובתי קפה מקורה שהיתה, בסוף המאה ה 19, לב המפגש החברתי של העיר. מבנה מסוגנן מברזל, זכוכית ושיש. גם כיום, לצד ויה טולדו, זהו מקום מצוין להפסקת קפה. במרכז הגלריה, על הרצפה פסיפס של גלגל המזלות וכן ניתן לקיים סיור, בתאום מראש, בבית הקפה המוסיקאלי Salone Margherita ולשמוע את סיפורו המיוחד.

"המבצר החדש" – קיבל את שמו כיוון שכבר היו שני מבצרים אחרים בעיר, אשר לא הספיקו למשפחת המלוכה הצרפתית, משפחת אנזו' במאה ה-13, לכן נבנה מבצר נוסף – חדש- נאובו. שער הניצחון הלבן, הבולט בכניסה, מסמל דווקא את המשפחה הבאה ששלטה בנאפולי והגיעה מאראגון שבספרד. הארמון משמש היום כמוזיאון וניתן לבקר בקאפלה פאלטינה, החדר העתיק ביותר במבצר, ואולם 'סאלה דאי בארוני' אשר משמש עד היום את מועצת העיר להתכנסויות, וכמובן תצפית מרהיבה מהקומות העליונות על כל מפרץ נאפולי.

ארמון, מוזיאון ויעד תיירותי היסטורי הממוקם בככר דל פלבשיטו. היה אחד מארבעת הארמונות באזור נאפולי, ששימשו את מלכי בורבון בתקופת שלטונם בממלכת שתי הסיציליות (1734-1860). בניית הארמון הנוכחי החלה במאה ה -17 שהיה מיועד למלך פיליפ השלישי מספרד לרגל ביקור שמעולם לא התקיים בחלק זה של הממלכה שלו. במקום זה שוכנו בתחילה המשנה למלך, פרננדו רואיז דה קסטרו, המרקיז מ Lemos. בתחילת המאה- 17 הושלמה החזית, ובהמשך עיטורי פרסקאות בחדרים ובקפלה המלכותית. בשנת 1734, עם בואו של קרלוס השלישי מלך ספרד לנאפולי, הארמון הפך למעון המלכותי הרשמי של הבורבונים. שיפוץ נערך תחת פרדיננד הראשון מלך שתי הסיציליות, בשנת 1768, אז נבנה האולם הגדול ונוסף תיאטרון פרטי. במחצית השנייה של המאה ה -18 נוסף "אגף חדש", שהפך בשנת 1927 לספרייה הלאומית על שם ויטוריו עמנואלה השלישי. במאה ה -18 הועברו מגורים המלכותיים לרג'יה בקאזרטה, שהיתה מרוחקת מהים ועל כן מוגנת יותר מהתקפה ימית, כמו גם מהאוכלוסייה הנאפוליטנית שנטתה להתקומם מפעם לפעם. כיום, מכיל הקומפלקס את הארמון והמבנים הסמוכים: תיאטרו סן קרלו, תיאטרינו די קורטה (Teatrino di Corte), אשר שוחזר לאחרונה, מוזיאון ומשרדים, כולל אלה של מועצת התיירות האזורית. בשנת 1888 שינה המלך אומברטו הראשון מסאבויה את החזית המערבית של הבניין שפונה לפיאצה דל פלבישיטו, על ידי סידרת נישות בהן פסלים של שליטיה הבולטים של נאפולי מאז הקמתה של ממלכת נאפולי במאה ה 12. הפסלים מוצגים בסדר כרונולוגי, על פי השושלת של כל שליט. הסדרה מתחילה עם רוג 'ר הנורמני ומסתיימת עם ויטוריו עמנואלה השני, הפסל הגבוה ביותר שנוסף אחרון.

ויה טולדו הוא רחוב עתיק שאורכו כמעט 1.2 ק"מ, המתחיל בפיאצה דנטה ומסתיים בפיאצה טריאסטה א טרנטו, ליד פיאצה דל פלבישיטו. נחשב לאחד היעדים התיירותיים החשובים ביותר בעיר, ממנו מסתעפים עורקים חשובים, כיכרות, כנסיות וארמונות אצולה. הרחוב הוא אחת התחנות המרכזיות בחיי התרבות הנפוליטניים מאז המאה השש עשרה. בשנת 2012 נפתחה תחנת המטרו "טולדו", והרחוב נסגר לתנועה מויה ארמנדו דיאז לפיאצה טריאסטה טרנטו. נחשב לרחוב הקניות המרכזי בעיר.

הטיילת היפה נמצאת בצומת הרחובות Via Cesario ו- Via Nazario Sauro, מתחת לפסלו של הקיסר אוגוסטוס. בשנת 1845, מפלס הים עלה במידה ניכרת, והיה צורך לבצע שינויים בנמל סנטה לוצ'יה ובאזור כולו. לאחר סיפוחה של ממלכת נאפולי לאיטליה (1861) עברה סנטה לוצ'יה מהפך מוחלט, כולל הגדלה ויישור של טיילת פרטנופי, סנטה לוצ'יה של ימינו. זה כלל העברת שטחים גדולים מהים ויצירת רחובות חדשים שהתאימו לאזור עם התפתחותה של התיירות המודרנית. לאורך הטיילת שורה של מלונות מודרניים ומפוארים, מסעדות, ברים רבים ומספר מועדוני שייט. זהו המקום האידיאלי לטיול בערב, או לריצה, מקום מומלץ לצפות בשקיעה וליהנות מארוחת ערב איטלקית מעולה.

לב ליבה של נאפולי. כאן קמה העיר החדשה היוונית 'ניאפוליס' כאזור מתחדש לעיר היוונית ה'ישנה' ליד הים. כאן עוברות סמטאות נאפוליטניות, שבהן בתי קפה צבעוניים, לצד חנויות מזכרות קטנות ומסורתיות. כאן אפשר לאכול ולגלות את אוכל הרחוב המקומי ולבקר בכנסיות עתיקות בהן ציורים, פסלים ותקרות מרשימות. כדאי לעצור בבית החולים המיוחד לבובות, לבקר בבית הקפה הסוגד למארדונה ולהתרשם מעמוד שיש בסגנון הבארוק, הנקרא אובליסקו די סן דומניקו הניצב בפיאצה סן דומניקו מאג'ורה, שהוצב במקום כדי לסיים מגיפה שהשתוללה בעיר במאה ה 17.

המאפה המתוק והקראנצ'י בצורת קונכייה, שמוצאו בקמפניה, הוא חלק בלתי נפרד מהסצנה הנאפוליטנית. המאפה מגיע בשתי גירסאות, ריצ'ה ופרולה. פירוש המילה ספוליאטלה הוא: "עלה/שכבה קטנה ודקה", ובא לתאר את צורתו הדומה לעלים דקיקים. את בצק הריצ'ה מרדדים עד דק, מברישים בשומן ואז מגלגלים לגלגל, הנחתך מהקצה בצורת קונכייה וממלאים בגבינת ריקוטה מתוקה עם קליפת תפוז מסוכרת. בעת האפייה עלי הבצק הדקים ניפרדים זה מזה. גירסת הספוליאטלה פרולה, מגיעה בבצק עגול ואוורירי הנמס בפה, ועם אותו מילוי. קשה לעמוד בפני הריח המתוק של המאפים אותם ניתן למצוא כמעט בכל פינה בעיר. שימו לב, אם הספוליאטלה טרייה, המילוי חם!

לפיצה הנאפוליטאנית שם עולמי. כשנמצאים באיטליה ואוכלים פיצה – זה מצוין. אבל כשאוכלים את הפיצה בנאפולי זה כבר עולם אחר. המאכל הלאומי, במתכונתו המוכרת כיום, נולד כאן בבירת הדרום – נאפולי. היו גרסאות קודמות באזור נאפולי של מאכל עגול, עשוי בצק ועליו פיזרו גבינה ושמן זית. כאשר הגיעו הספרדים לאירופה הם הביאו את העגבניות – Pomi D'oro שנחשבו לתפוחי הזהב – ואלה שינו את המטבח הנאפוליטאני. מחית העגבניות, שאנו מגדירים אותה כיום 'רוטב' – נוספה למאכל העגול מבצק והשאר היסטוריה, או בעצם – הווה. כל מי שמבקר בנאפולי חייב לטעום את המאכל הפשוט ביותר ואולי הנפוץ ביותר בעולם – הפיצה. את בצק הפיצה מכינים מקמח 00" שמרים טריים, מים ומלח- התפחה של 36 שעות (לפחות), הכנה על המקום, קוטר של 30 ס"מ, ומספר דקות בתנור לבנים. המושג פיצה מרגריטה נולד בעיר כאשר לכבוד בואה של המלכה מרגריטה שילב הפיציולו (אופה הפיצה המקצועי) המקומי את שלושת צבעי הדגל האיטלקי: אדום מהעגבנייה (זן סאן מרצאנו), לבן מגבינת המוצרלה (של בופאלו) וירוק מהבזיליקום (מג'נובה). מגוון הפיצריות בעיר הוא ללא גבול, לאכול פיצה נחשב 'יציאה' באיטליה, עם חברים או המשפחה. ההמלצות שלנו לפיצריות, כדי להנות מחוויה מושלמת, הן שתיים: דה מיקלה Da Michele – הכי מפורסמת בעיר הרבה בזכות ג'וליה רוברטס שצולמה בה בסרטה "לאכול להתפלל לאהוב". התור בכניסה – רק בשביל זה שווה להגיע ולצלם. מומלץ להגיע בין 1100-1200 או בין 15:30-17:30. סורבילו Sorbillo  – המתחרה הגדולה של Da Michele – בלב שכונת ספאקה נאפולי. מגוון פיצות. מדהימה!!