עם פתיחתו נקרא התיאטרון המלכותי של סן קרלו, ע"ש בית המלוכה בורבון אך כיום נקרא רק Teatro di San Carlo ומחובר לארמון המלכותי Palazzo Reale שנמצא מאחוריו. זהו התיאטרון הוותיק ביותר שמעלה אופרה ברציפות בעולם. נפתח ב -1737, שנים לפני לה סקאלה במילאנו ולה פניצ'ה בונציה. עונת האופרה פועלת מסוף ינואר עד מאי, עם עונת בלט מאפריל ועד תחילת יוני. מכיל 1386 מושבים והיווה דגם לתיאטראות רבים באירופה. התיאטרון נבנה בתקופה בה נאפולי היתה מרכז תרבות ומוסיקה באדיבותו של קרלו ה 3 שהיה פטרון של מלחינים ומוזיקאים. המוזיקה הפכה להיות הניצחון של הנפוליטנים. מוזיקאים מתחילים הגיעו לנאפולי שהיתה בירת האומנות. המבנה עבר מספר גלי שיפוצים כולל החדרה של לוחות קרמיים לתוך הקירות כדי לשפר את האקוסטיקה ופנים התיאטרון קיבל את הצבעים המקובלים – אדום וזהב. למעט שינויים, כגון בניית דוּת (pit) לתזמורת בשנת 1872 (לפי הצעה של ג'וזפה ורדי), התקנת מערכת חשמל ב-1890 ובעקבותיה ביטול הנברשת המרכזית, בניית תוספת של טרקלין ואגף לחדרי הלבשה, לא שונה עיקר המבנה עד הפצצת בעלות הברית במלחמת העולם השנייה (1943). התיאטרון שופץ בידי בעלות הברית ונפתח מחדש תוך שישה חודשים ב-16 בדצמבר 1943.
