לטינה Latina - ים ואצולה רומאית - בין רומא לנאפולי
עולם שלם קיים בין שתי ערים גדולות.
בין רומא לנאפולי ישנו אזור שלם מהפחות מוכרים לתיירים מחוץ לאיטליה.
הרבה נוחתים בשדה התעופה פיומיצ'ינו וסגרו מראש כבר לינה בנאפולי או בקו החוף האמלפיטאני. או לחלופין עוזבים את האזור הדרומי עם טיסת לילה ברומא ולכן חולפים בחטף על פני האזור הכפרי הקסום, האותנטי.
אזור משלב (כמו כל איטליה) עיירות, נקודות תצפית, טבע וגסטרונומיה משובחת ובבחירה מה לעשות עומדות לפניכם שתי אפשרויות לנסיעה.
1- דרך האוטוסטראדה. נסיעה מהירה שאורכה כ-3.5 שעות.
2- לאורך קו החוף, עם עצירות בעיירות, חופים ואתרים מסקרנים לביקור.
אגב בשתי הדרכים תוכלו להתחיל את הטיול דווקא באזור שבינהן, כמו קסטלי רומני, שנמצאים דרומית לרומא והעיירות בו קרובות לשדה התעופה, או גני הנינפה, שנמצאים במרחק של כשעה וחצי נסיעה מהשדה, אותה שנציג במסלול הים
חשוב:
תכננו מראש לוח זמנים גמיש אך לא עמוס מדי.
לדוגמא לקחת בחשבון עיכוב בקבלת הרכב בשדה התעופה.
בדרך שאינה אוטוסטרדה, הנסיעה יותר איטית, ייתכנו עומסים לא צפויים.
לבדוק שעות פתיחת אתרים
לקחת בחשבון שעות פתיחת וסגירה של מסעדות לארוחת צהריים, בעיקר באזורים הכפריים.
לזכור שאתם עם מזוודות ברכב לכן תמיד להחנות במקום מסודר, לכסות את תא המטען ומומלץ להשאיר עיתון איטלקי במושב הקדמי (שיחשבו שאתם מקומיים).
לא להגיע מאוחר מדי ליעד הסופי. אינכם מכירים את האזור ולהתחיל לחפש את מקום הלינה בחושך, בדרום איטליה, הדבר פחות נעים.
קודם קצת היסטוריה של האזור:
ההיסטוריה שלו היא פסיפס מרתק של תרבויות, קרבות ושינויים גיאוגרפיים קיצוניים. האזור הזה שימש מאז ומעולם כ"גשר הגדול" המחבר בין רומא לבין דרום איטליה, ועבר ארבעה שלבים היסטוריים מרכזיים:
עוד לפני עליית רומא, האזור היה מיושב על ידי שבטים איטליים עתיקים, המפורסמים שבהם היו הוולסקים (Volsci), שניהלו מלחמות עיקשות נגד הרומאים הצעירים (עיירות כמו טרצ'ינה ואנציו היו מעוזים שלהם). קו החוף הזה נחשב לזירת ההתרחשות של האודיסאה. הר צ'ירצ'או זוהה כביתה של המכשפה קירקה, וספרלונגה נקשרה למסעותיו של אודיסאוס. בשנת 312 לפנה"ס סללו הרומאים את הוויה אפיה (Via Appia), "מלכת הדרכים". הדרך הזו, שניתן להגדיר אותה האוטוסטראדה הראשונה, עברה ישירות דרך פורמיה וטרצ'ינה, והפכה את האזור לציר אסטרטגי ומסחרי ראשון במעלה בדרך לקמפניה.
בתקופת האימפריה, האזור הפך ל"מיאמי" של האצולה הרומית. קיסרים כמו נירון (באנציו) וטיבריוס (בספרלונגה) בנו ארמונות קיץ מטורפים על קו המים כדי לברוח מהחום והפוליטיקה של רומא.
עם נפילת האימפריה הרומית, האזור נכנס לתקופה סוערת ומסוכנת. החל מהמאה ה-8, קו החוף סבל מפשיטות קשות של שודדי ים סרצנים (מוסלמים מצפון אפריקה). כדי להתגונן, התושבים נטשו את קו המים ועלו לגבעות. כך נולדו ה"בורגי" (הכפרים המבוצרים) כמו סרמונטה וספרלונגה העתיקה, ונבנו מגדלי שמירה כמו טרוגליה.
באותה תקופה, הוויה אפיה הפכה לביצתית ומסוכנת, והתנועה עברה לדרך חלופית למרגלות ההרים. עיירה קטנה בשם נינפה ישבה בדיוק על ציר זה, הפכה לתחנת מכס משגשגת, ונשלטה על ידי משפחת קאיטני האצילית. אולם, בעקבות מלחמות פנימיות ומגפת מלריה קטלנית במאה ה-14, התושבים נטשו אותה לחלוטין, והיא הפכה ל"עיר רפאים" קפואה בזמן במשך מאות שנים – מה שאיפשר מאוחר יותר את הקמת הגנים.
במשך קרוב לאלף שנים, כל מרכז הפרובינציה (מישור ה-Agro Pontino) היה אזור ביצות ענק, מוכה מלריה ומנותק, שאיש לא יכול היה לחיות בו באופן קבוע. האפיפיורים ניסו לאורך הדורות לייבש את הביצות אך נכשלו.
רק בשנות ה-30 של המאה ה-20, המשטר הפשיסטי של בניטו מוסוליני הצליח במבצע הנדסי עצום ("ההבראה המנצחת" – Bonifica Integrale) לייבש את הביצות באמצעות תעלות ותחנות שאיבה. האדמה הפכה לחקלאית פורייה, והוקמו ערים חדשות לחלוטין בסגנון אדריכלות רציונליסטית (ביניהן העיר לטינה, שנקראה במקור Littoria, ואפריליה). תושבים רבים מצפון איטליה הובאו כדי ליישב את האזור.
בשל מיקומו של האזור כשער הגישה לרומא מדרום, הוא הפך לשדה קרב עקוב מדם בשנת 1944. הגרמנים הקומו את קו גוסטב – קו ביצורים רוחבי שחצה את איטליה, ועבר בדיוק באזור זה (מנזר מונטה קאסינו השכן נחרב לחלוטין). כדי לשבור את המגננה הגרמנית, בעלות הברית ביצעו את הנחיתה המפורסמת באנציו ונטונו (מבצע שנגל). הקרבות הקשים נמשכו חודשים ארוכים, החריבו חלקים גדולים מערי החוף (כמו פורמיה וגאטה) וגבו את חייהם של עשרות אלפי חיילים, עד לפריצת הדרך הרשמית שאיפשרה את שחרור רומא ביוני 1944.
נסיעה בדרך זו עובר למעשה דרך כל השכבות האלו – מארמונות הקיסרים הרומיים, דרך המבצרים של ימי הביניים שהגנו מפני שודדי ים, השדות החקלאיים שהיו פעם ביצות, ועד לאתרי הזיכרון של המלחמה המודרנית.
ועכשיו לדרך…. (זוכרים מתחילים עם היעד היחיד שאינו על הים וכשעה ו-20 זמן נסיעה)
גני נינפה (Giardino di Ninfa) – הגינה הרומנטית בעולם
גני נינפה הם הרבה מעבר לגן בוטני רגיל – מדובר באחת מיצירות המופת הרומנטיות והפואטיות ביותר של האדם והטבע יחד. הגן, המשתרע על פני כ-80 דונם, נבנה על חורבותיה של עיר ימי-ביניימית משגשגת ונטושה בשם נינפה, שנקראה במקור על שם נימפות המים מהמיתולוגיה הקלאסית, בשל מעיינות המים הרבים הנובעים במקום.
הייחוד של הגנים הוא הדרך שבה הצמחייה והטבע פראיים משתלבים באופן מושלם עם שרידי העבר. משפחת קאיטני (Caetani) האצילית, שקיבלה את הבעלות על המקום, החלה בשנות ה-20 של המאה הקודמת להפוך את ההריסות לגן בסגנון אנגלי קלאסי. הם שתלו כאן מינים נדירים מכל העולם – עצי דובדבן מיפן, מגנוליות, איריסים, ומגוון עצום של ורדים מטפסים. המיקרו-אקלים הייחודי של האזור, הניזון מהמים הקרים הזורמים מנהר הנינפה הסמוך וההגנה של צוקי נורמה, מאפשר לצמחים לצמוח לגדלים יוצאי דופן. לא לחינם ה"ניו יורק טיימס" הכתיר אותם בעבר כגנים הרומנטיים ביותר בעולם.
הביקור בגן נעשה בסיור מודרך בלבד כדי לשמור על האקולוגיה הרגישה של המקום. במהלך הסיור, הנה 3 נקודות עצירה מיוחדות במינן ששווה להקדיש להן תשומת לב מלאה:
1. גשר ימי-הביניים ונהר הנינפה (Il Ponte Macello)
אחת הנקודות המצולמות והאיקוניות ביותר בגן. זהו גשר אבן עתיק וקטן מהמאה ה-14 החוצה את נהר הנינפה הזורם בעוצמה בלב הגן. המים בנהר צלולים לחלוטין, ברמה כזו שניתן לראות בבירור את קרקעית הנהר ואת צמחי המים הייחודיים הרוקדים עם הזרם. מעל הגשר ומסביבו מטפסים זנים עדינים של ורדים ויסמין, שלעיתים נושקים למים. העצירה כאן מספקת את אחד הצלילים המרגיעים ביותר בגן – פכפוך המים הזורמים בשילוב ציוץ הציפורים (הגן משמש גם כשמורת ציפורים של ארגון WWF). זהו המקום המושלם להביט בהשתקפויות של עצי האדר והערבות הבוכות על פני המים. 
2. חורבות כנסיית סנטה מריה מג'ורה (I resti di Santa Maria Maggiore)
בעבר הייתה נינפה עיר תוססת עם 14 כנסיות, והכנסייה הזו הייתה המרכזית והחשובה שבהן (כאן אפילו הוכתר האפיפיור אלכסנדר השלישי בשנת 1159). כיום נותרו מהכנסייה שרידי קירות אבן מרשימים, חלקי אפסיס (גומחת התפילה) ומגדל פעמונים עתיק הלופתים את השמיים. מה שהופך את הנקודה הזו למכשפת הוא האופן שבו הטבע "כבש" את המבנה המקודש: ורדים מטפסים צומחים מתוך סדקי האבנים, וצמחייה ירוקה עוטפת את מה שהיו פעם קירות המזבח. באזורים מסוימים בקירות עדיין ניתן להבחין בשרידים קלושים של פרסקאות (ציורי קיר) מקוריים מימי הביניים. זו נקודה עוצמתית הממחישה את חלוף הזמן ואת הניצחון של הטבע על מעשי ידי אדם, באווירה של מסתורין ושלווה עמוקה.
3. מגדל העיר והארמון העתיק (Il Municipio e la Torre)
זהו המבנה השמור והגבוה ביותר שנותר מהעיר העתיקה, והוא ניצב קרוב לכניסה לגן בסמוך לאגם קטן. המגדל המבוצר (Torre del Castello) מתנשא לגובה ומזדקף מעל בריכת מים רחבה. הארמון הסמוך אליו (Palazzo Baronale) שוחזר בחלקו על ידי משפחת קאיטני והפך למקום מגוריהם העונתי.
למרגלות המגדל ישנו גן אנגלי מטופח עם אוסף מרהיב של צמחים טרופיים, מגנו
ליות ענק ועצי ברוש תמירים. נקודת המבט מכאן, שבה המגדל משתקף במלואו במי האגם השקטים, נראית כאילו נלקחה מתוך אגדה של וולט דיסני. היא מחברת אתכם ישירות
לתחושת החיים המבוצרים שהיו כאן לפני מאות שנים, אל מול הפסטורליה הבוטנית העכשווית.
💡 טיפ חשוב לביקור: מכיוון שהגנים פתוחים רק בימים ספציפיים בשנה (בעיקר בסופי שבוע ובחגים בין אפריל לנובמבר) וכמות המבקרים מוגבלת באופן קשיח, חובה להזמין כרטיסים מראש באינטרנט שבועות ואפילו חודשים מראש, בהתאם לעונה.
להזמנת כרטיסים לחץ כאן: https://www.giardinodininfa.eu/en-en
העיירה הסמוכה Sermoneta היא יעד מושלם לארוחת צהריים בסגנון ימי הביניים. נסו את ה-Zuppa di fagioli (מרק שעועית) המקומי.
מסעדה מומלצת: Trattoria Ghost לכתובת המסעדה בגוגל לחץ כאן
היעד הבא היא העיירה טרצ'ינה (Terracina) ובסמוך לה סאן פליצ'ה צירצ'או (San felice Circeo)
טרצ'ינה (Terracina) היא שילוב מרתק בין עיר העתיקה השוכנת על גבעה (Upper Terracina) לבין עיר התחתית ורצועת החוף הנושקת לנמל.
מה לראות בטרצ'ינה:
מקדש יופיטר אנקסור (Tempio di Giove Anxur)
זהו האתר האייקוני והחשוב ביותר בטרצ'ינה, הניצב על ראש הר סנט'אנג'לו (Monte Sant'Angelo) בגובה של כ-227 מטרים מעל פני הים. מתחם מקדשים רומי עצום ומרשים שנבנה במאה הראשונה לפנה"ס ושימש הן כמרכז דתי והן כנקודה צבאית אסטרטגית השומרת על ה"וויה אפיה". הקשתות העצומות שנותרו מהתשתית של המקדש (הסוביסטרוקציות) נראות למרחוק ומהוות את סמל העיר. ההליכה בין קשתות האבן העתיקות עוצרת נשימה, אך גולת הכותרת היא התצפית.
מראש הצוק נשקף נוף פנורמי מרהיב ביופיו הכולל את כל קו החוף של ספרלונגה וגאטה, מישור האגרו פונטינו, ואיי פונזה הצפים בים. (עלות כניסה 10 יורו לאדם, נוער בין גילאים 13-18 – 5 יורו)
במהלך חודשי הקיץ (לרוב בין יולי לאוגוסט), מתחם העתיקות הרומי המרהיב הזה הופך לבמה טבעית יוצאת דופן תחת השמיים זרועי הכוכבים ומתקיימות בו הופעות לילה תחת כיפת השמיים.
הפורום הרומי והמרכז ההיסטורי (Foro Emiliano & Centro Storico)
בניגוד לערים רבות שבהן העיר העתיקה נחרבה, המרכז ההיסטורי של טרצ'ינה (בחלקה העליון של העיר) משמר באותו חלל ממש את ימי הביניים ואת העת העתיקה. כיכר הפורום הרומי העתיק (Foro Emiliano) נותרה הלב הפועם של העיר העתיקה. תחת כיפת השמיים תוכלו לצעוד על לוחות האבן המקוריים שבהם צעדו הרומאים לפני 2,000 שנה, עליהם עדיין חרוטה כתובת בטיניונית המנציחה את בונה הכיכר. במרכז ניצבת קתדרלת סנט צ'זארו (Duomo) היפהפייה מהמאה ה-11, שנבנתה ישירות על חורבות מקדש רומי עתיק (ניתן לראות את עמודי המקדש משולבים במבנה), לצד ארמונות ימי-ביניימיים ומגדלי שמירה מרשימים. זהו אזור קסום לטיול רגלי נינוח בין סמטאות אבן צרות.
הנקודה הגיאולוגית (Pisco Montano)
נקודה גיאולוגית והיסטורית מרתקת בחלקה התחתון של העיר, ממש על קו המים. סלע ענק וזקוף (Pisco Montano) המהווה את קצהו של רכס הרי לפאני הנושק לים. בתקופת הקיסר טראיאנוס, כדי לאפשר ל"וויה אפיה" לעבור בצורה נוחה וישרה לאורך החוף מבלי לעקוף את כל ההר, ביצעו הרומאים מפעל הנדסי מטורף: הם חצבו וחתכו את הצוק האנכי לגובה של 36 מטרים! על גבי קיר הסלע החצוב והישר ניתן לראות עד היום סימונים רומיים באותיות לטיניות ומספרים, המציינים את העומק שנחצב בכל שלב (במרווחים של 10 רגליים רומיות). למרגלות הצוק נמצא אזור הנמל הישן, שם שרדו שרידי הרציפים הרומיים העתיקים, ומאחוריהם נמתח נמל הדייגים המודרני והתוסס של העיר.
המשיכו ל סן פליצ'ה צ'ירצ'או (San Felice Circeo)
היא אחת התחנות המרתקות והאלגנטיות ביותר לאורך רצועת החוף של דרום לאציו. העיירה יושבת על ה"פרומונטוריו" (Promontorio) – צוק סלע גיר אדיר המתנשא לגובה של למעלה מ-540 מטרים מעל פני הים. מהצד היא נראית כמו אי הררי שפשוט התחבר ליבשה, והצורה הייחודית שלה מציתה את הדמיון כבר אלפי שנים.
כיום צ'ירצ'או היא עיירת נופש אקסקלוסיבית, המושכת אליה בקיץ את האצולה והבוהמה של רומא, אך היא מצליחה לשמור על אופי פראי, ירוק ומסתורי הודות לעובדה שהיא שוכנת בלב הפארק הלאומי צ'ירצ'או (Parco Nazionale del Circeo).
אי אפשר לדבר על צ'ירצ'או בלי להזכיר את האודיסאה של הומרוס. לפי המיתולוגיה, זהו "האי של קירקה" (Isola di Eea), שבו חיה קירקה (Circe) – המכשפה המרתקת שהפכה את מלחיו של אודיסאוס לחזירים, ופיתתה אותו להישאר עמה במשך שנה שלמה.
אם מביטים בצוק מרחוק (במיוחד מכיוון טרצ'ינה או ספרלונגה), קו הרקיע של ההר נראה בדיוק כמו פרופיל של אישה שוכבת עם פנים לשמיים – המקומיים נשבעים שזוהי קירקה עצמה, שעדיין שומרת על המפרץ.
העיר העתיקה של סן פליצ'ה בנויה כמתחם מבוצר קטן וציורי התלוי על מורדות ההר, המשקיף על הים. לב הרובע הוא ה-Piazza Vittorio Veneto. במרכזה ניצב מגדל הטמפלרים (Torre dei Templari) מהמאה ה-13, שנבנה על ידי נזירים-לוחמים טמפלרים ששלטו כאן בעבר. הסמטאות מסביב מלאות בבתי אבן קטנים, קשתות, חצרות עמוסות בפרחי בוגנוויליה צבעוניים, ובוטיקים קטנים ואלגנטיים. זהו מקום מושלם לעצירת ערב נינוחה (Aperitivo). הכיכר מתמלאת במקומיים ובתיירים ששותים יין לבן צונן מהאזור לצד מאזטים קטנים.
במרחק הליכה קצר של כמה דקות מהכיכר המרכזית של העיר העתיקה, מגיעים לנקודת התצפית הרשמית של העיירה. המרפסת תלויה ממש מעל המצוק. מכאן נשקף נוף עוצר נשימה של קו החוף הדרומי, החופים הזהובים שנמתחים עד טרצ'ינה, ובימים בהירים ניתן לראות בבירור את איי פונזה הגעשיים צפים באופק. זהו אחד המקומות הרומנטיים ביותר במסלול.
אם לוקחים את הרכב וממשיכים בנסיעה בדרך הררית מתפתלת ויפהפייה (Via del Faro) לכיוון קצה חצי האי, מגיעים לאזור פראי לחלוטין. מגדלור לבן ופעיל שנבנה במאה ה-19, הניצב על סלעים שחורים ונראה כאילו נלקח מקצה העולם. בבסיס הצוק, הנושק למים, ישנן עשרות מערות ימיות טבעיות. המפורסמת שבהן היא Grotta Guattari, שבה נחשפה בשנת 1939 גולגולת של אדם ניאנדרטלי בן כ-50,000 שנה. הגילוי הזה הפך את צ'ירצ'או לאתר מפתח עולמי לחקר הפרהיסטוריה.
אם אתם אוהבים הליכה בטבע, הפארק מציע שבילי הליכה מיוערים (ביער אלונים ים-תיכוני עתיק שנקרא Selva di Circe). אחד המסלולים המאתגרים אך המתגמלים ביותר הוא הטיפוס אל ה"פסגה" (Picco di Circe) – משם הנוף של האגמים, הים והדיונות הוא פשוט פנומנלי.
ועכשיו ל ספרלונגה Sperlonga…
היא ללא ספק אחת הפנינים המרהיבות ביותר על קו החוף שבין רומא לנאפולי. היא משתייכת למועדון היוקרתי של "הכפרים היפים ביותר באיטליה" (I Borghi più belli d'Italia), ובצדק.
שמה של העיירה נגזר מהמילה הלטינית Spelunca (מערה), על שם המערות הטבעיות הרבות הפזורות לאורך מצוקיה. המראה הייחודי שלה מורכב מגבעת גיר לבנה הנישאת מעל הים הכחול, עליה בנוי רובע עתיק ומבוצר שנועד במקור להגן על התושבים מפני פשיטות של שודדי ים סרצנים. הניגוד בין קירות הגיר הלבנים, הים הטורקיז והסמטאות הצרות מעניק לה אווירה שמזכירה מאוד את איי יוון או את דרום איטליה העמוקה, אך עם אלגנטיות רומאית מובהקת.
מה יש לראות ב Sperlonga:
1. המרכז ההיסטורי (Centro Storico) – מבוך הסמטאות הלבנות
הלב הפועם של ספרלונגה הוא הרובע העתיק השוכן על המצוק. זהו מקום שנועד ללכת בו לאיבוד (במובן הטוב של המילה).
מבוך של סמטאות צרות, גרמי מדרגות מתפתלים, קשתות אבן עתיקות וחצרות פנימיות נסתרות. הכל צבוע בלבן בוהק, ומדי פעם, בין הבתים, נפתח חלון נוף פתאומי אל הים הכחול הפתוח מתחתיכם. בקירות הבתים משולבים לעיתים ציורי קיר וקישוטי קרמיקה מקומיים. השיטוט כאן הוא חוויה חושית. הריח של מאפים טריים ודגים מטוגנים עולה מהמסעדות הקטנות, והכביסה התלויה בין המרפסות מעניקה תחושה איטלקית אותנטית.
Piazza della Repubblica – הכיכר המרכזית והקטנה של הרובע היא המקום המושלם לשבת לקפה אספרסו או ג'לאטו מקומי, ולצפות בעוברים ושבים.
2. מגדל טרוגליה (Torre Truglia) – השומר של המפרץ
המגדל האיקוני הזה ניצב על חצי אי סלעי קטן, ממש בנקודת החיבור בין שני החופים המרכזיים של העיירה. הוא נבנה במאה ה-16 על יסודות של מגדל שמירה רומי עתיק. תפקידו היה להוות עמדת תצפית ולהתריע מפני הגעתו של ברברוסה ושודדי הים הברברים שזרעו אימה באזור. הוא נהרס ונבנה מחדש מספר פעמים לאורך ההיסטוריה. כיום המגדל משמש כיום כנקודת תצפית פנורמית של 360 מעלות. מצד אחד נשקף החוף המערבי הפתוח, מצד שני החוף המזרחי הציורי המוביל אל הווילה של טיבריוס, ומאחור – העיירה הלבנה המטפסת על ההר. מומלץ להגיע לכאן לקראת השקיעה. האור המוזהב הפוגע בקירות המגדל הלבנים ומשתקף בים יוצר תמונה בלתי נשכחת.
3. הווילה של טיבריוס והמוזיאון הארכיאולוגי (Villa di Tiberio & Museo Archeologico)
במרחק קצר ממרכז העיירה (על החוף המזרחי) נמצא אחד האתרים הארכיאולוגיים המרתקים באיטליה, המשלב טבע פראי והיסטוריה קיסרית. כאן שכנה וילת הנופש המפוארת של הקיסר הרומי השני, טיבריוס. האטרקציה המרכזית היא המערה הטבעית העצומה (Grotto) הנושקת לקו המים. טיבריוס הפך את המערה לחדר אוכל מפואר וקריר לימי הקיץ, ובמרכזה נבנתה בריכת דגים בה הונחו קבוצות פסלי שיש ענקיים המתארים את עלילות אודיסאוס (כולל סצנת עיוורון הקיקלופ פוליפמוס). בכניסה לאתר נמצא המוזיאון הארכיאולוגי שבו שוחזרו בצורה מופלאה אותם פסלי ענק שנמצאו במערה בשנות ה-50 של המאה הקודמת. עוצמת הפיסול הרומי והיווני שם מרשימה ביותר. השילוב של הליכה בין שרידי בריכות הדגים העתיקות, כניסה למערה הרחבה ורחש הגלים המתנפצים על הסלעים יוצר אווירה מיתולוגית של ממש.
ספרלונגה היא עצירה שמחברת באופן מושלם בין האהבה להיסטוריה, לים ולארכיטקטורה המסורתית של ה"בורגי" האיטלקיים.
במסעדת Gli Archi תוכלו למצוא חוויית אוכל איטלקית מעולה בלב העיר העתיקה, עם דגש על פירות ים ודגים טריים.
עכשיו בנסיעה של כחצי שעה מגיעים לחצי האי גאטה Gaeta
גאטה היא עיר נמל עתיקה, תוססת ובעלת אופי ייחודי, השוכנת על חצי אי במפרץ הנושא את שמה. היא מציגה שילוב מרהיב בין היסטוריה צבאית קשוחה (היא שימשה כמבצר האחרון של ממלכת שתי הסיציליות), אדריכלות כנסייתית מפוארת וחופים זהובים שנחשבים מהיפים במחוז לאציו.
העיר מחולקת לשני חלקים מרכזיים: Gaeta Vecchia (גאטה העתיקה) – רובע ציורי של סמטאות ימי-ביניימיות צרות, ברים ומסעדות הנמתח למרגלות המצודה, והחלק המודרני יותר הנושק לחופים המערביים, ובראשם חוף סראפו (Spiaggia di Serapo).
מה יש לראות בגאטה:
1. ההר המבוקע ומערת הטורקי (Montagna Spaccata & Grotta del Turco)
זהו אחד האתרים המרתקים והמזוהים ביותר עם העיר, הממוקם בקצה הדרומי של צוק מונטה אורלנדו. מדובר בתופעת טבע עוצמתית – צוק גיר ענק שנבקע לשלושה שסעים עמוקים היורדים ישירות אל הים. לפי המסורת הנוצרית, הסלע נבקע ברגע מותו של ישו על הצלב בירושלים. בתוך השסע המרכזי נבנה במאה ה-11 מנזר (Santuario della Santissima Trinità). הליכה בין קירות הסלע הצרים והגבוהים מובילה ל"קפלת הצלב" התלויה מעל התהום. משם ניתן לרדת (במדרגות) אל מערת הטורקי – נקיק סלע עמוק שבו המים בצבע טורקיז עז מתנפצים בעוצמה, מקום שבו בעבר נהגו שודדי ים סרצנים (ה"טורקים") להסתיר את סירותיהם.
2. קתדרלת סנט ארסמו (Cattedrale dei Santi Erasmo e Marciano)
בלב הרובע העתיק ניצבת הקתדרלה המרכזית של העיר, שנבנתה במאה ה-11 ושופצה לאורך השנים בסגנונות שונים. גולת הכותרת היא מגדל הפעמונים (Campanile) המרשים, המתנשא לגובה של 57 מטרים. המגדל בנוי בסגנון נורמני-מורי עם קשתות מורכבות ועיטורי קרמיקה צבעוניים, והוא נחשב לאחת מיצירות המופת האדריכליות של האזור. מתחת לכנסייה נמצאת הקריפטה המפוארת (Succorpo), המכוסה כולה בשיש צבעוני, ציורי קיר מתקופת הבארוק ותקרת זהב עוצרת נשימה.
3. הפארק האזורי מונטה אורלנדו (Parco Regionale di Monte Orlando)
ריאה ירוקה ענקית המשתרעת על פני הגבעה שמפרידה בין גאטה העתיקה לחלק החדש. הפארק מלא בשבילי הליכה מוצלים בין עצי אורן ים-תיכוניים, שרידים של ביצורים צבאיים עתיקים, ואבק שריפה ממלחמות עבר. בראש הגבעה ניצב המאוזוליאום של לוקיוס מונאטיוס פלאנקוס (Mausoleo di Lucio Munazio Planco) – מבנה קבורה רומי עתיק ועגול משנת 22 לפנה"ס. מנקודות שונות בפארק נשקפים נופים פנורמיים עוצרי נשימה של המפרץ כולו, המצודה הארגונזית והים הפתוח.
גאטה היא מולדתה של ה-Tiella di Gaeta – מאפה מסורתי עגול, עשוי מבצק דק ושמן זית (משהו שבין פיצה סגורה לפאי), הממולא בכל טוב האזור. המילויים הקלאסיים הם תמנונים קטנים מבושלים עם עגבניות וצלפים, או מילוי צמחוני של אנדיב (Scarola) וזיתי גאטה השחורים והמפורסמים.
איפה לאכול: Pasticceria Antico Borgo (ברחוב Via Indipendenza הציורי). זהו מוסד מקומי קטן ואותנטי שבו מכינים את הטיאלה לפי המתכון המשפחתי המסורתי. קונים חתיכה, אוכלים בידיים תוך כדי הליכה בסמטאות, ומבינים מהי תמצית אוכל הרחוב של דרום איטליה.
פורמיה Formia היא התחנה האחרונה שלנו המומלצת לפני שחוצים את נהר הגאריליאנו ועוברים רשמית ממחוז לאציו אל מחוז קמפניה ונאפולי.
אם יצאתם מבירת הדרום צפונה, זו כמובן התחנה הראשונה.
בניגוד לשכנותיה, ספרלונגה וגאטה, שהן עיירות ציוריות הממוקדות בעיקר בתיירות, פורמיה היא עיר חוף אמיתית, חיונית, מלאת קצב ובעלת עבר מפואר.
ההיסטוריה שלה קשורה קשר הדוק לוויה אפיה הרומית, והיא שימשה כאתר נופש אהוב על פוליטיקאים, פילוסופים ואנשי רוח רומאים. היא נפגעה קשות במלחמת העולם השנייה, אך הרובעים העתיקים והשמורים שלה נותרו פנינים נסתרות שאסור לפספס.
מה לראות בפורמיה:
1. קבר קיקרו (Tomba di Cicerone)
מרקוס טוליוס קיקרו, הנואם והפילוסוף הרומי הדגול, אהב את פורמיה ואף החזיק בה וילת פאר (פורמיה הייתה המקום שבו הוא בחר לבלות את זמנו הפנוי מכתיבה ופוליטיקה). בשנת 43 לפנה"ס, במהלך מלחמות האזרחים ברומא, הוא נרצח כאן על ידי שליחיו של מרקוס אנטוניוס.
מחוץ למרכז העיר, על תוואי הוויה אפיה העתיקה, ניצב מגדל אבן מרשים וגבוה (כ-24 מטרים) הבנוי על בסיס מרובע. המבנה המונומנטלי הזה, המוקף עצי ברוש, מזוהה מסורתית כמאוזוליאום הקבורה של קיקרו. הוא מעניק תחושה עוצמתית של היסטוריה חיה ממש על אם הדרך
2. רובע קסטלונה והבור המים הרומי (Rione Castellone & Cisternone Romano)
זהו הלב ההיסטורי של פורמיה – רובע ימי-ביניימי הבנוי על חורבות העיר הרומית העתיקה. שיטוט בסמטאות הצרות, המדרגות והקשתות של קסטלונה יוביל אתכם אל הצ'יסטרנונה הרומי (Cisternone Romano). מדובר במאגר מים תת-קרקעי עצום מהמאה ה-1 לפנה"ס, השני בגודלו באיטליה (אחרי זה של באיה). המבנה, הכולל שורות של עמודים וקשתות מרשימות, שימש לאיסוף מים עבור העיר והספינות בנמל, והוא מזכיר את "בריכת המשכילים" באיסטנבול בקנה מידה קטן ואינטימי.
3. הנמל ורובע מולה (Porto di Formia & Rione Mola)
האזור שמחבר את העיר אל הים ומציג את הפן הים-תיכוני התוסס שלה. ברובע מולה תמצאו את המגדל המרובע הענק (Torre di Mola) – שריד של מצודה ימי-ביניימית שהגנה על הנמל. משם מומלץ לצאת להליכה נינוחה לאורך הטיילת והנמל, ממנו יוצאות גם המעבורות לאיים פונזה ואיסקיה. האזור תמיד מלא חיים, דייגים ואווירת ים מקומית.
טיפ אחרון:
פורמיה היא מקום מצוין לעצירה של שעה-שעתייים להליכה ברחוב הראשי, הצצה בקבר קיקרו (שנמצא ממש על הדרך) ולגימת קפה אחרון, רגע לפני שאתם עולים על הדרך המהירה שתוביל אתכם אל תוך האנרגיה המטורפת של נאפולי.
לסיכום:
פרובינציית לטינה היא פסיפס איטלקי מכשף, המצליח לשלב בתוך רצועת חוף אחת את כל מה שהופך את המסע דרומה לבלתי נשכח. הביקור בה הוא מסע בין שכבות הזמן: מטבע רומנטי פראי ואגדות מיתולוגיות בגני נינפה ובצוקי סן פליצ'ה צ'ירצ'או, דרך היסטוריה רומית וקיסרית מפוארת הנושקת לגלים של אנציו, טרצ'ינה וספרלונגה, ועד להיסטוריה צבאית מודרנית וערים שנולדו מתוך ייבוש ביצות הנדסי נועז. זהו חבל ארץ שבו האדריכלות הלבנה של ה"בורגי" מזכירה איי ים תיכון נסתרים, בעוד שהמטבח המקומי – החוגג דגה טרייה, שמן זית משובח מהגבעות ואת מאפי הטיאלה המסורתיים – כבר רומז בטעמיו העזים על הקרבה לנאפולי.
פרובינציית לטינה אינה רק דרך מעבר מרומא דרומה, אלא יעד בפני עצמו, כזו המשאירה טעם של שקיעות מוזהבות מעל הים הטירני, ניחוח יסמין בין חורבות עתיקות ואירוח כפרי וחם שקשה להצטער עליו.
