טאורמינה וסביבותיה – אתרים ואטרקציות שחובה לראות

שער מסינה הוא שער הכניסה לעיר מצפון מזרח. בעיר קיימים שני שערים נוספים, שער קטניה מצפון ושער מגדל השעון בלב העיר. שיטת שלושת השערים היא זכר לשלטון המוסלמי בסיציליה. שער זה נחנך בשנת 1808 ע"י פרדיננד הרביעי לבית בורבון, מלך סיציליה ועל כן השער נקרא גם שער פרדיננדו. אירוע החניכה מונצח על לוח אבן שעל השער. מקום זה מהווה נקודת כניסה ויציאה מהעיר העתיקה ונקודת נסיעה למשתמשים בתחבורה ציבורית.

התיאטרון היווני נבנה במאה השלישית לפני הספירה ושופץ ע"י הרומאים במאה השנייה לספירה. הלבנים האדומות המחוברות במלט, הן עדות לשיפוץ הרומי. באזור המושבים ניתן לראות את האבנים הגדולות שנחצבו בסלע ע"י היוונים שהקימו את התיאטרון. לתיאטרון שתי כניסות: אחת דרך גרם מדרגות ששימש ככניסה הראשית לאזור המושבים עבור קהל הצופים. האנשים המכובדים, התזמורת, השחקנים ופועלי הבמה היו נכנסים מצד ימין דרך הקשת הגדולה. היוונים בנו את הבמה ללא גב במה אלא כחלל פתוח לעבר הנוף. רוח השרקיה ממזרח, רוח חזקה ולחה, עזרה לקולם של השחקנים להגיע לצופים, אשר ישבו במושבים שנחצבו באבן. הרומאים, אשר בנו את התיאטרון שלהם על שרידי התיאטרון היווני, הוסיפו גב במה ובו שישה פתחים לכניסת השחקנים. עם סיומה של התקופה הרומאית, במאה ה-5 לספירה, נזנח גם התיאטרון. במאה ה-12 ניצלה משפחה מקומית חלק מהאזור העליון של התיאטרון לבניית בית פרטי משלה. התיאטרון משמש היום למופעי אופרה וקונצרטים. הנוף הנשקף מאזור המושבים לעבר הר אתנה הוא מרהיב ביופיו.

פלורנס טראבליאן בת למשפחת אצולה בריטית הגיעה לסיציליה, בשנת 1889 לאחר שגורשה בעקבות רומן אסור (ככל הנראה עם המלך העתידי אדוארד ה-7). היא נישאה לסלבטורה קאצ'ולה מכובד מקומי שהיה ראש עיריית טאורמינה במשך שנים רבות, רכשה אדמה והקימה עליה את הגנים המרשימים בהם נטעה עצים מכל העולם, שפע של פרחים ושיחים ובתי קינון לציפורים. לאחר מותה הפכו לגנים הציבוריים הנושאים את שמה. הפריחה בגן מושכת אליה שפע ציפורים, שעוצרות לנוח והמוני תיירים שנהנים מנוף מרהיב לעבר מפרץ ג'יארדיני נקסוס והר הגעש אתנה.

המדרחוב של טאורמינה המחבר בין שני שערי הכניסה לעיר. המדרחוב שאורכו כ 800 מטרים, מלא בחנויות, מסעדות, בתי קפה ופינות חמד. ניתן וכדאי במהלך ההליכה לפנות מדי פעם לסמטאות צדדיות ולחזור אח"כ לרחוב הראשי. אומברטו ה-1 , אגב, היה מלכה השני של איטליה המאוחדת.

קצת לפני הכיכר הגדולה תוכלו למצא את הסמטה הצרה ביותר באיטליה. רוחבה קצת פחות ממטר אחד, כרוחב אדם ממוצע. תוכלו להצטרף להמוני תיירים המצטלמים בה בצורות שונות, נפוצה התמונה בה מנסים לדחוק את הקירות בכוח.

הכיכר שהיא למעשה רחבה מרוצפת במידרחוב של טאורמינה. שמה מגיע מהתאריך בשנת 1860, בו עברה שמועה בקרב התושבים כי גריבלדי, משחרר איטליה, עומד לעגון במרסלה, עיר במערב האי, ולשחרר את סיציליה מידי הבורבונים. המון רב המתין למצביא עד שעות הערב וגילה כי הוא בושש להגיע. גריבלדי הגיע בסופו של דבר, חודש ימים אח"כ, אך שם הכיכר נשאר עד היום כעדות לציפיה. בצד הכיכר נמצא Torre dell'Orologio e Porta di Mezzo מגדל השעון ושער האמצע שהגן על העיר. במידה והיתה סכנת פלישה מצפון, שער האמצע היה ניסגר למנוע כניסת פולשים. בכיכר ניצבת גם כנסיית סאן ג'וזפה כשלפניה שני גרמי מדרגות נאים. בשעות הערב מתמלאת הרחבה בציירי פורטרטים, נגני רחוב ומטיילים הנהנים ממרפסת התצפית ומישיבה באחד מבתי הקפה והגלידריות.

כיכר הקתדרלה אירחה בעבר מפורסמים רבים שביקרו בעיר. אוסקר ויילד, אלכסנדר דיומא, ריכרד וגנר ועוד. בכיכר עצמה, ניצבת מזרקת המינוטאור ולא רחוק ממנה, בקורסו אומברטו, בניין העירייה (Palazzo dei Giurati). את האחרון מזהים בעזרת קשתות, דגלי העיר, המדינה והאיחוד האירופי וסמלי מגן דוד. חזית המבנה שופצה במאה ה-18 ועוטרה בסמל זה כדי לציין בפני המבקרים את אזור הגטו היהודי היה בעבר בנקודה זו והגיע עד הסמטאות מאחורי המזרקה. המזרקה נבנתה בשנת 1635, בסגנון הבארוק, והיא מעוטרת בדמויות מיתולוגיות ובראשן המינוטאור, חצי אדם וחצי שור. זהו סימלה של העיר ופעם יחידה שהוא מופיע בדמות אישה, הסיבה לכך לא ברורה.

סימנים להתיישבות יהודית בטאורמינה ניתן לראות ע"פ שמות הרחובות שנמצאים מאחורי המזרקה לכיוון מזרח כמו ויקולו דאי אבראי (Vicolo Degli Ebrei רחוב העברים), ויה דל גטו (Via del Ghetto רחוב הגטו) וטרברסה דלי אבראי (Traversa degli Ebrei משקוף/ מעבר היהודים). יהודים התיישבו בעיר, כמו בכל סיציליה מגלות בית שני, ובמהלך השלטון המוסלמי באי בין המאות השמינית לאחת עשרה. בשנת 1492 גורשו כל יהודי ממלכת סיציליה, שהייתה תחת שלטון ספרד באותה עת. אז היו בטאורמינה כ- 220 איש, כ- 37 משפחות. גבולות הגטו היהודי היו פיאצה דל דאומו, חומות העיר עד שער קטניה ואזור המדרחוב- קורסו אומברטו של היום. בתוך אזור זה היה ליהודים חופש פולחן, קיום מצוות, מוסדות כבית כנסת, מקום לשחיטה כשרה, מוסד עזר לעניים ועוד. כיום, אין קהילה מסודרת בעיר.

זהו השער התוחם את הצד הדרומי של העיר. השער הוקם בשנת 1440 ועליו מתנוסס סמל משפחת ארגון, ומציין את השליטה הספרדית בתקופה הזו. השער נקרא גם פורטה דל טוקו Porta del Tocco כי מאחורי השער, בכיוון היציאה, בתקופה הנורמנית היו מתרחשים מפגשיים עירוניים, שעה אחרי חצי היום , כלומר בשעה 13:00. שעה זו, "הנוגעת" בחצי היום נקראה Tocco. ומכאן שם הכיכר ושם השער.

העיירה הקטנה ממוקמת בגובה 530 מטרים על הר טאורו שלמרגלותיו יושבת טאורמינה. ההתיישבות על ההר החלה סביב שרידיו של מבצר נורמני מהמאה העשירית, המשיכה כנקודת הגנה ועם השנים הפכה לעיירה ציורית ממנה נישקף נוף מדהים לעבר הים היוני והר הגשת אתנה. הכניסה לעיירה מסומנת בקשת עתיקה על גבי גרם מדרגות, עדות מימי הביניים, החולשת כיום על פיאצה סן אנטונינו Piazza S. Antonino בכיכר נמצא גם קפה סן ג'ורג'ו Caffè S. Giorgio ההיסטורי, שהוקם על ידי נזירים במאה ה- 17. בבר אוסף חתימותיהם של אנשים מפורסמים שביקרו בקסטלמולה מאז 1907, ומגיש את המשקה המפורסם ביותר של העיירה: יין שקדים. דון וינצ'נצו בלנדנו, הבעלים ההיסטורי של בית הקפה, נהג להציע אותו לאורחים שהגיעו לעיירה. המשקה העשוי משקדים ותמצית תפוזים, והוא המצאתו הייחודית.

איזולה בלה הוא אי קטן הממוקם במפרץ טאורמינה. היה נכס פרטי בבעלות פלורנס טראבליאן, ולאחר מכן ניקנה על ידי ממשלת סיציליה והפך לשמורת טבע. שביל צר מחבר את האי לחוף הרחצה והוא מוקף במערות ים. הוילה הבנויה על האי הפכה למוזיאון ארכאולוגי Museo Naturalistico Regionale di Isolabella  ובו סדרה של חדרים ונקודות תצפית המחוברים במדרגות פנימיות וחיצוניות, קמרונות ומעברים נסתרים ומקורים. האי הוא יעד תיירותי מבוקש וניתן להגיע אליו בשייט מהמרינה במפרץ ג'יארדיני נקסוס Giardini Naxos הסמוך. השייט כולל כניסה למערות וכן שחייה וצלילה סביב האי, בו חוף קטן וסלעי למדי המהווה יעד פופולרי למטיילים.

בצומת הרחובות קורסו אומברטו ה-1 והדרך המובילה לתיאטרון עומד פאלאצו קורביה, אשר היה בראשיתו מעוז מוסלמי במאה ה-11, אך הפך לארמון במאה ה-15 ונקרא על שם משפחת האצולה הסיציליאנית אשר הארמון היה בבעלותה בין השנים 1538-1945. את הארכיטקטורה הערבית סיציליאנית ניתן לראות בחלונות, באבן ובעיטורי הגג. המקום היה מושבו הראשון של הפרלמנט הסיציליאני בשנת 1410, וכיום משמש כלשכת התיירות המקומית.