ורונה וסביבותיה – אתרים ואטרקציות שחובה לראות

אחד מסמלי העיר והמבנה הגדול ביותר. אמפיתיאטרון רומי, השלישי בגודלו באיטליה אשר נבנה במאה ה-1 לספירה ונותר כמעט בשלמותו. השימוש במבנה השתנה לאורך ההיסטוריה. מקרבות גלדיאטורים, למופעי תרבות, מגורים לחסרי דיור, חללי סטודיו קטנים ועוד. רק בשנת 1913 הפך האמפיתיאטרון להיות אכסניה קבועה למופעי אופרה בכל שנה. מומלץ לסייר בו עם מדריך, להכיר את המבוכים מתחת למושבי האבן ולבדוק את האקוסטיקה המדהימה. מומלץ כמובן לצפות במופע אופרה, לפחות פעם אחת, כדי ליהנות מהחוויה. פסטיבל האופרה מתקיים בחודשי הקיץ ומושך אליו מבקרים רבים. בעבר הכיל האמיפתיאטרון כ 30,000 צופים. היום, לאחר הקמת הבמה לקונצרטים ולהופעות האופרה הצטמצמו מקומות הישיבה למקסימום 15,000.

המונח "ברה" נגזר מהמילה הגרמנית "breit" שפירושו רחב. הכוונה היא לכיכר רחבה שמול שערי העיר, ועד ימינו אלה זוהי כיכר הכניסה לעיר העתיקה של ורונה ובה כמה נקודות מעניינות. אי אפשר לפספס את הארנה הבולטת, הגן הציבורי הקטן הסמוך לה בה ניצב פסלו של ויטוריו עמנואלה מלך איטליה רוכב על סוס ופניו מופנות לבניין אשר עליו לוח עליו חרוטה סיסמת האיחוד של גריבלדי: 'רומא או מוות'. מבניין זה נאם גריבלדי ושילהב את ההמונים. הכיכר מלאה במסעדות ובתי קפה ומומלץ לעצור באחד מהם, להתרווח, להביט על הכיכר וליהנות מכוס קפה או משקה השפריץ הטיפוסי.

מדרחוב ארוך המחבר בין פיאצה ברה, הכיכר הגדולה הסמוכה לארנה, לפיאצה דלה ארבה, מרכז החיים בתקופת ימי הביניים והרנסנס. הרחוב נקרא על שמו של אחד ממאחדי איטליה, ג'וזפה מאציני, והוא נסלל בצורתו הנוכחית רק במאה ה -19. הרחוב עשיר בחנויות אופנה, גלידריות ומזכרות אך גם בכמה נקודות ציון מעברה של העיר. בכניסה לרחוב – עמוד האדיקולה שסימן את מקום השוק, בהמשך בית מרקחת Due Campane (שני פעמונים) שבעברו היה מפעל מתכת ליציקת פעמונים, על אחד הבתים ריקוע של סמל הזאבה המניקה את רמוס ורמולוס, כיוון שבבניין שכן בעבר בנקו די רומא. בחלק הדרומי, ניתן לראות על המידרכה ציון לגבול שתחם את הגטו היהודי לשעבר.

המבצר הישן, זהו שמו של המבצר העומד על גדת נהר האדיג'ה. ההגעה אליו קצרה והיא דרך ויה רומא (Via Roma). נבנה במאה ה-14 בהוראת קאנאגראנדה השני ממשפחת סקאליג'רו, המשפחה ששלטה בורונה, וכיום אחד המוזיאונים החשובים בצפון איטליה בו אוספי אומנות מתקופות שונות. הסיור בו נותן תחושה של חזרה בזמן, כיוון שיש אפשרות לסייר לא רק בתוכו אלא גם בין החומות המקיפות אותו הצופות אל הנהר ושאר חלקי העיר. המוצגים הם מהתקופה הרומית, ימי הביניים והרנסנס וכוללים ציורים, כלי נשק, שריונות, תכשיטים ופסלים.

כיכר עשבי התבלין הציורית של ורונה. היום כבר לא ניתן למצוא בה עשבי תבלין, אלא דוכני מזכרות, פירות טריים ומאפים. בעבר, היה היתה הככר מקום מפגש ומסחר לתושבים. מיקום הכיכר היה לב העיר הרומית סביב הכיכר מספר מבנים עתיקים, כמו פאלאצו מאפיי בסגנון הבארוק, קאזה מזנטי המעוטרת פרסקאות, מגדל פעמונים בשם 'טורה דאלי לאמברטי', עמוד עליו פסל האריה המכונף, סמלה של העיר ונציה אשר שלטה כאן וכאמור, בתי קפה נאים, המזמינים לכוס קפה משובח או מיץ תפוזים סחוט.

כיכר פרנסי העיר. לה סיניוריה – שימשה כמרכז אדמיניסטרטיבי של העיר. פסלו של דנטה אליגיירי ניצב במרכז הכיכר. המשורר שגורש מפירנצה, בחר לבלות חלק משנות חייו בעיר ורונה. הבניינים סביב הכיכר הם: פאלאצו דל קאפיטנו, ארמון מפקדי הצבא של העיר, פאלאצו דלה רג'ונה (Palazzo della Regione) שהפך עם הזמן לארמון בתי המשפט (Palazzo del Tribunale) – בית המשפט העירוני, אשר בחצרו גרם מדרגות מקסים (Scala della Regione). מתחת למבנה שרידים ארכאולוגים מהתקופה הרומית. מבנים אחרים הםPalazzo del Podesta) ) שנבנה במאה ה-13 ע"י משפחת סקאליג'רי ושימש את מושלי ורונה עד המאה ה-16, והוא מעוטר בסמל השלטון הוונציאני – אריה מכונף, זכר לשליטתה של הרפובליקה הימית בעיר.

המגדל החל להיבנות במאה ה-12 ולאורך השנים נוספו לו חלקים נוספים מה שמסביר את השוני בלבנים לכל אורכו. גובהו 84 מטרים והתצפית על כל העיר מגג המגדל, מרהיבה ביותר. התצפית מכונה 'הסלון של ורונה' והעליה אליה (בתשלום) יכולה להיות ברגל (368 מדרגות, בשביל הספורט) או בעזרת מעלית (בשביל הנוחות).

סימלה של ורונה, הנחשבת לעיר האוהבים, על פי המחזה 'רומיאו ויוליה' שכתב ויליאם שייקספיר (מבוסס על סיפורים קודמים שכבר היו קיימים). הביקוש והחיפוש אחר אתרים הקשורים לסיפור האהבה, הביאו את פרנסי ורונה לשתף פעולה עם האוהבים, וכך ניתן למצוא בויה קאפלו (Capello), בית דו קומתי עם מבואה שמובילה לחצר פנימית בה ניצב פיסלה של יוליה. לבית עצמו מרפסת לא גדולה אך עם משמעות רבה. העלייה לתצפית מהמרפסת היא בתשלום, השהייה מתחת ולצד פסל של יוליה, היא בחינם. נהוג להניח יד על החזה של יוליה כסגולה לברכה ומציאת אהבה. אפשר ומותר גם לרשום משפטי אהבה על קירות המבואה.

בתקופת רומא העתיקה פורטה בורסארי היה השער דרכו ניכנסו לורונה. מקום זה שימש גם כנקודת תשלום מיסי מעבר לנוסעים וסוחרים אשר רצו להיכנס ולצאת מהעיר, כיוון שזו הייתה הכניסה הראשית לעיר בדרך שנקראה "ויה פוסטומייה", אשר קישרה בין מערב איטליה לצפון מזרח המדינה. המבנה המרשים כלל חצר פנימית, מבצר עם מגדלי שמירה ושבילים לחיילים שסיירו בתוכו. כיום נשארה רק החזית המעוטרת בטורי עמודים וחלונות מקושתים הנישאים לגובה של 13 מטרים ומהווים עדות לפאר והעוצמה של העיר בתקופה הרומית.

רחוב מקביל למדרחוב מציני. להבדיל מהמדרחוב הסואן, קורסו קאבור שקט יותר ובו חנויות קטנות, גלריות לאומנות, ברים אינטימיים וכמה מבנים מהמאה ה 19 להם מרפסות מעוצבות, ציורי קיר, וחזיתות מגולפות. ניתן לבקר בבזיליקה די סן לורנצו המרשימה, הבנויה בסגנון רומנסקי עם חזית יוצאת דופן שלה שני מגדלים המוגנים בגרמי מדרגות עגולים המובילים אל הגלריה העליונה לצד הכניסה המרכזית.

כנסייה ידועה בורונה בפרט ובצפון איטליה בכלל. כנסייה רומנסקית יפיפייה בה שוכנים שרידי הקדוש המגן על העיר ואשר התפרסמה כמקום חתונתם של רומיאו ויוליה. דלתות הכניסה הראשית (ממערב) מתארות בעבודת ריקוע מרהיבה, את חייו של זנו הקדוש לצד גילופי שיש מחיי ישו. בכנסייה הגדולה, תמונת מזבח של אנדראה מאנטניה והתקרה בנויה כספינה הפוכה. תהלוכת הקרנבל השנתית מסתיימת ברחבה שלפני הכנסייה.

זוהי הכנסייה הראשית של ורונה, המוכרת גם כדאומו של ורונה (duomo di Verona) או קתדרלה די סנטה מריה אסונטה (Cattedrale di Santa Maria Assunta). שמה – Marticolare מגיע משמה של הכנסייה הראשונה בעיר מהמאה ה-4 לספירה שעל יסודותיה ועל יסודות כנסייה נוספת שנהרסה ברעידת אדמה בשנת 1117, נבנתה כנסייה זו, שנחנכה בשנת 1187. המראה הנוכחי שלה הושלם רק במאה ה-16. היא ממוקמת בלב אזור ימי הביניים של ורונה. חזיתה בעלת שלושה חלקים ועל עמודי השער מגולפים בצורה מרשימה מספר קדושים. פנים הכנסייה גדול ומואר, מחולק ע"י עמודים משיש אדום של ורונה ל-3 חללי אורך. אחד מהציורים המפורסמים בכנסייה הוא "עליית מריה השמיימה" של טיציאן (1535). ראוי גם לצפייה קברה של סנטה אגתה  (Sant'Agata) בו מלאכים מצטופפים סביב קברה.

גני ג'וסטי ממוקמים בחצר ארמון בעל אותו שם ונוצרו במאה ה -16. הגנים עוצבו בסגנון הרנסאנס האיטלקי וניטעו בשנת 1580. הם נחשבים לגני הרנסנס היפים באירופה. משפחת ג'וסטי, בעלת הארמון מאז המאה ה -16, קיבלה אישור מהקיסר האוסטרו-הונגרי לשנות את שם משפחתם המקורי מג'וסטי ל"ג'וסטי דל ג'יארדינו"בגלל חשיבות הגנים. בגן פזורים פסלים, מזרקות, בריכות, ויש בו נקודת תצפית יפה על העיר. מקום מקסים להפסקה מהעיר הסואנת כדי ליהנות משקט ושלווה. נסו לאתגר את עצמכם במבוך השיחים שנחשב לאחד הוותיקים באירופה.

תיאטרון רומי מהמאה הראשונה לפנה"ס הבנוי במיקום מדהים. גב הבמה פונה לנהר האדיג'ה כך שהצופים נהנים מההצגה כאשר ברקע תפאורה יפיפייה של העיר, הגשר העתיק והנהר. עד היום מתקיימות בו הצגות כחלק מפסטיבל שייקספיר. המופעים כוללים מחזות, ריקוד ומוסיקה. האווירה במהלך הצפייה במופעים עם הכנסייה העתיקה ברקע, הם חוויה תרבותית מרשימה.

גשר המבצר העתיק נבנה במאה ה-14 ומחבר בין קסטלוקיו לצד המערבי של הנהר, עם פיאצה ארסנלה (מקום בו בנו האוסטרים מחסן נשק וכיום גן ציבורי). משני צידיו של הגשר מעקה משונן והוא בנוי על חמש קשתות מעל נהר האדיג'ה. בלילה הוא מואר בצורה מקסימה ומושך מקומיים ותיירים לטיול רומנטי. הגשר הופצץ ע"י הגרמנים במלחמת העולם השנייה ושוחזר מחדש לאחר המלחמה.

נבנה בהוראת אלברטו ה-1 דלה סקלה (Alberto della Scala) ממשפחת סקאליג'רי, מייסד הסיניוריה של ורונה. כבר בתחילת שלטונה של משפחת דלה סקלה, הושם דגש רב על מסחר ושיתופי פעולה (כפי שהיה להרבה משפחות אצולה בצפון איטליה שקיבלו מעמד של שליטי עיר). אבן היסוד למבנה, אשר החליף מבנה עץ קדום שהיה במקום, הונחה ב 29.3.1301 כדי להיות מקום מפגש בין סוחרים לשם החלפת סחורות ולשם דיונים בנושאי כלכלה עירוניים. המבנה הוקם באזור השוק ולאור ההצלחה בהתפתחות הכלכלית של העיר, הפך עם השנים ללשכת המסחר העירונית, תוך שינויים כאלה ואחרים של ממשיכי דרכו של אלברטו ה-1. עם איחוד איטליה ושיפוץ מבנים רבים בעיר, הוחזר מראהו המקורי של המבנה, עם השיניות הגיבלניות שאיפיינו את תקופת הקמתו. אמנם כיום הוא בולט מאוד משאר המבנים סביבו בצבע ובאדריכלות, אך מצד שני הוא משרה אווירת ימי ביניים על הכיכר, כפי שהיה במקור. ניתן כיום לראותו רק מבחוץ.

בית הכנסת של ורונה ממוקם במרכז העיר, אך בסמטה צדדית. מיקומו מסמל את אזור הגטו הישן אשר נהרס עם התחדשות העיר. חזיתו מעוצבת בסגנון ארט נובו וסביב שער הכניסה, סמלים יהודיים וקשת מעוטרת בפיסולי צמחים. פנים בית הכנסת מעוצב באופן מרשים ומשמש את הקהילה היהודית המצומצמת וקהל נוסף מהסביבה המגיע בחגים ושבתות. על קיר החזית לוח קיר לזיכרה של הפרטיזנית ריטה רוזאני שהיתה מורה ופעלה בזמן המלחמה באזור ורונה.

ברחוב הקרוב ביותר לנהר האדיג'ה , הנושא את שמו של הגשר העתיק בעיר, אווירה קסומה ומספר מסעדות קטנות מומלצות. רחוק מההמון הגודש את המרכז ובסביבה בה אוכלים המקומיים. מסעדות כמו Osteria Ponte Pietra Ristorante או Ai Mascheroni Ristorante Osteria מציעות אוכל טיפוסי מקומי. בFocacceria ponte pietra תמצאו שלל פיצות או פוקאצ'ות הנקנות במשקל.

טיפוס עם רכב במעלה השכונות המודרניות של ורונה יוביל לכנסיית גבירתנו הקדושה מלורדס. במרפסת הכנסייה החדישה, נקודת תצפית מרהיבה על כל העיר וביום של ראות טובה ניתן לראות את כל אתרי העיר המפורסמים ובנוסף את גבעות וויצ'נזה המרוחקות עשרות ק"מ משם. מראה מקסים.

מהכנסיות המיוחדות בעיר. במתחם שתי כנסיות, אחת על השנייה והסגנון הרומנסקי של המאה ה-10 משתלב בצורה מרשימה עם זה של הגותי מהמאה ה-11. הכנסייה התחתונה נבנתה במהלך המאות ה ה11- וה-12 על שרידי כנסיה אחרת והוקדשה לקדושים פרמו ורוסטיקו (Fermo e Rustico) אשר הוצאו להורג במקום זה. במאה ה-14 הוקמה הכנסייה העליונה ע"י הזרם הפרנציסקאני שהכניסו את הסגנון הגותי לכנסייה זו ועם השנים גם הוסיפו ציורי קיר, צריחונים וסמלים אחרים. בחזית הכנסייה ניתן לראות את השילוב בצורה מובהקת עם חלק תחתון ושער כניסה רומנסקי וחלק עליון, בעל אבני טוף וטרקוטה מתחלפים, עם ארבעה חלונות בסגנון גותי וצריחים בולטים ה'מותחים' את הכנסייה מעלה. על דלת הכניסה 24 לוחות המתארות את סיפורם של שני הקדושים. פנים הכנסייה בעל תקרת עץ מופלאה עם חמישה חללי אורך וקאפלות צידיות. בין כל הציורים העתיקים והפסלים מצד ימין, יש מעבר לכנסייה התחתונה ולקלויסטר הרומנסקי.