פירנצה – אתרים ואטרקציות שחובה לראות

במרכז העיר נמצאת אחת הכנסיות הידועות בעולם. החזית בסגנון גותי עוצרת נשימה ונחשבת לאחת היפות באיטליה. פנים הכנסייה מעוטר יצירות אומנות מרשימות, קריפטה מרתקת (שרידי הכנסייה המקורית מהמאה החמישית), ותקרת הכיפה העשירה בצבעים ומלאת ההוד, מעשה ידי ג'ורג'ו וזארי. אפשר לעלות לכיפת הכנסייה אשר תיכנן האדריכל ברונלסקי, יצירה אדריכלית מהמעלה הראשונה.

אחד משיאי הביקור בפירנצה. עוד לפני שמגיעים לפסל הידוע של מיכלאנג'לו, פסל דוד, מומלץ לעצור ולראות את דגם חטיפת הסבינות, פרסקו של הפייטה ופסלי העבדים אשר מחפשים דרך לפרוץ מגוש השיש, כפי שכינה זאת האומן מיכלאנג'לו. בגלריה מוצגים עוד מספר פסלים וציורים מרתקים וראוי להקדיש לה זמן כדי ליהנות משפע יצירות האומנות.

כיכר הסיניוריה, היא כיכר וגם מוזיאון. היתה מרכז החיים העירוני בימי הביניים והרנסנס. כאן התקבלו החלטות הרות גורל, הוכרזו יציאות למלחמה, וכאן התעמתו צדדים פוליטיים זה מול זה. בנוסף למבנים המפורסמים שמקיפים את הכיכר היום (פאלאצו וקיו, בית חברת הביטוח ג'נרלי) יש בה אוסף פסלים מרשים. בלוגי'ה דיי לאנצי (Loggia dei Lanzi) שהוא חלל פתוח ומקורה, ניצב פסל פרסאוס והמדוזה של בנוונוטו צ'ליני. בכניסה לפאלאצו וקיו עומד העתק פסל דוד של מיכלאנג'לו, ובין הפסלים הגדולים מסתתר פסל קטן של יהודית והולפרנס. במרכז המזרקה אשר בככר, ניצב פסל של נפטון, ועל סוס מברונזה יושב קוזימו דה מדיצ'י, מראשי המשפחה ששלטה בעיר- משפחת מדיצ'י.

בית הטבילה נמצא ממול לקתדרלה. המבנה המתומן התפרסם בזכות דלתות הכניסה, עבודת ריקועי מתכת מדהימה של לורנצו גיברטי ובה רצף של סיפורי התנ"ך ואשר קיבלו את הכינוי "דלתות גן העדן" ממיכלאנג'לו. פנים המבנה מרשים לא פחות, בזכות התקרה המיוחדת, עיטורי הקירות והקול שנשמע בעת שירה. לעיתים השומר בכניסה משמיע כמה קולות ואז נחשף הצליל העמוק שהחלל יוצר.

בית העירייה המרשים של פירנצה, אשר היה עד לתהפוכות היסטוריות וחילופי שליטים. ניתן לבקר באולם ה 500 בו ציורים מדהימים של הקרבות בין סיינה לפירנצה, מעשי ידי גדולי אומני תקופת הרנסנס. במבנה נמצאים מספר חדרי 'סטודיולו', חדרי משרד קטנים ששימשו את בני משפחת מד'יצי וכל אחד מהם מעוטר בציורים ופסלים שונים.

מוזיאון העיר בעל שם עולמי. אוצר בתוכו יצירות אומנות מרשימות ביותר, סיפורים על אומנים ועולם תרבותי שלם על פירנצה בה נולד הרנסנס האיטלקי. האוסף המרשים ניתן לעיר לקראת סוף המאה ה-18, בידי אחרונת צאצאי משפחת מדיצ'י. הביקור במוזיאון דורש סבלנות כדי ליהנות מהעושר הרב והחוויה האומנותית. כדאי לשים לב לפסלים מתקופות שונות, להתפתחות הציור לאורך הזמן בין אם של אומנים איטלקיים ולא איטלקיים ולייחוד של כל אמן.

שוק העור המקיף את השוק המרכזי הוא חגיגה לעיניים. אמנם המחירים כבר מזמן אינם מחירי שוק אמיתיים, אך שלל הצבעים והסוגים והאווירה השונה מהמוזיאון הפתוח שפירנצה מציעה, בהחלט מהווים קונטרסט מעניין. שני רחובות מרכזיים של דוכנים המוכרים פריטים מעור כמו ארנקים, תיקים, חגורות ונעליים המובילים בסופו של דבר למתחם מקורה בו מתקיימת החגיגה הקולינארית המקומית. בשוק האוכל קיימת אפשרות לאכול בישיבה סביב שולחנות.

כנסייה מיוחדת באדריכלות שלה. המבנה עצמו שימש בתחילה כשוק תבואה ועם הפיכתו לכנסייה במאה ה 14, נוספו לו קירות, אותם עיטרו גדולי הפסלים באותה תקופה, בפסלים של קדושים הנחשבים למגיני הגילדות. חלק מהפסלים המוצגים הינם העתקים והפסלים המקוריים נמצאים במוזיאון הברג'לו. פסלו של מתי הקדוש מקורי. ראוי לציון גגון החופה המרהיב בסגנון גותי.

סמוך לאוניברסיטה של פירנצה נמצא מתחם סן מרקו המשלב כנסייה ומנזר. מרשים במיוחד הוא הביקור במנזר הסמוך אשר במספר חללים מוצגים ציורים מיוחדים של ציירי פירנצה. סצנות דתיות כמו ההורדה מהצלב, הסעודה האחרונה, המדונה והילד ועוד, מעטרות את אולם בית התמחוי, חדר הלשכה ותאי הנזירים. אחד התאים הידועים הוא תאו של הנזיר הסגפן סבונרולה אשר שלט בפירנצה למשך שנה אחת בסוף המאה ה -15. חלק מחפציו, ודיוקנו מוצגים בתא.

ארמון פיטי, נמצא מהעבר השני של נהר הארנו. היה עם בנייתו במאה ה-15 מבנה מגורים של אחת המשפחות היריבות של משפחת מדיצ'י. חלפו כ 100 שנה עד שמשפחת מדיצ'י קנתה את הארמון לעצמה. הוא מחובר לגלריית אופיצי בעזרת מסדרון שנקרא מסדרון וזאריאני. הביקור היום מאפשר להציץ בחדרים המלכותיים על שלל הרהיטים והעושר של אותה תקופה. בחדר המוסיקה ציורים של אומני רנסנס ידועים וכן יצירות אומנות ותלבושות שונות. הרחבה בחזית המבנה היא מקום מפגש אחה"צ וערב לצעירי העיר ולתיירים.

מקום אידיאלי למנוחה לאחר הליכה בין אתרי העיר. גנים אשר נבנו במאה ה-16 ע"י אדריכל מקומי ומשולבים בהם מערה מלאכותית, מזרקות, פסלים, מקומות מוצלים, שבילי הליכה ושני מוזאונים. מוזיאון הכסף ומוזיאון החרסינה. בכל אחד מהמוזיאונים אוספים בני מאות שנים המוצגים בחדרים מעוטרים בציורי קיר ופרסקאות.

נקודת תצפית מרהיבה על העיר, מומלץ להגיע אליה לפני השקיעה ולצפות ברגע הקסום בו שוקעת השמש על עיר האומנות. במרכז הכיכר ניצבים העתקים של פסל דוד ופסלי חלקי היממה של מיכלאנג'לו. ביום בהיר ניתן לראות מנקודת התצפית את כל מבני העיר הידועים, בשילוב נהר הארנו, פונטה וקיו וגני בובולי. נקודת התחלה מצויינת לכל מי שמבקר בעיר.

הגשר העתיק (פונטה וקיו) כשמו כן הוא. זוהי הנקודה העתיקה ביותר שחיברה בין שני צידי הנהר. במשך מאות שנים שימש הגשר בית לקצבי העיר ולכן הריח בו היה בלתי נסבל. במאה ה-16 החליט פרדיננדו הראשון לבית מדיצ'י לסלק את הקצבים ולהביא למקום צורפים. מאז מהווה המקום נקודת תצפית מקסימה כמעט בכל שעות היום. במרכז הגשר פסלו של בנוונוטו צ'ליני הצורף והפסל הידוע. הגשר הוא היחיד שניצל מהריסה עם נסיגת הכוחות הגרמנים במלחמת העולם השנייה, למרות שכבר הונחו עליו פצצות.

המבנה שהיה מקום משכנו של הפודסטה – השופט הראשי של העיר ולאחר מכן בית משטרה, אוצר בתוכו היום יצירות אומנות מרשימות ביותר. בקומה הראשונה כמה מעבודותיו של מיכלאנג'לו ביניהן פסלו של בכחוס. בקומה השנייה פסל המרצוקו – סמלה של פירנצה ויצירותיו של דונטלו: שני פסלי דוד שונים אחד מהשני ובקומה השלישית יצירות טרה קוטה מהמאה ה-15.

בית הכנסת שנבנה לקראת סוף המאה ה 19, הוא מהיפים באירופה. ניכרת התקופה בה נבנה, תקופה בה ניתנה חירות ליהודים. ניתן לראות את ההשפעות המקומיות על המבנה: השפעת אדריכלות הכנסייה המקומית – בית הכנסת הינו גדול ומרשים ונוספו לו עיטורים בסגנון מזרחי אשר קושרים אותו לארץ ישראל ולהשפעה הבבלית. הכיפה הירוקה הגדולה בולטת בקו הרקיע של העיר. בית הכנסת ניזוק במלחמת העולם השנייה אך שופץ ומומלץ מאוד לביקור.

הכנסייה נמצאת סמוך לתחנת הרכבת (אשר קיבלה את שמה מהכנסייה) בעלת חזית מרהיבה. צירופי השיש, הצבעים והעיטורים מייצגים בצורה הטובה ביותר את אומנות הרנסנס הפיורנטיני. פנים הכנסייה הוא דוגמא לאדריכלות גותית מרשימה. בתוך העושר האדריכלי, ניצבים ציורים, פסלים, צלבים, וקאפלות, כמו ציורי הקיר של פיליפינו ליפי או של דומניקו גירלאנדיו. מומלץ להציץ בקלויסטר הצמוד (קיוסטרו) ולראות מקרוב את ציורי הקיר של פאולו אוצ'לו. גם אם הם דהויים מעט, עדיין זוהי עבודת אומן מרשימה ביותר.

פיסה קטנה מהצלב המקורי (כך עפ"י המסורת) העניקה לכנסייה את שמה: "הצלב הקדוש" – סנטה קרוצ'ה, ומכאן גם לשכונה כולה. תחילת הבנייה היתה בסוף המאה ה 13 וחזית הכנסייה נוספה רק במאה -19. בכנסייה עצמה על הרצפה ולאורך הקירות, ניתן לראות קברים ומצבות של אצולת העיר ב 500 השנים האחרונות (כמו קברו של מיכלאנג'לו או מצבה לזכרו של דנטה). בקאפלות הצדדיות ציורים ועיטורים של טובי הציירים.

הביקור בכנסיית סן לורנצו הוא דוגמא מצוינת להבנת שלבי הבנייה והפיסול. חזית הכנסייה נראית לא גמורה ופשוטה מאוד והיא אכן נשארה במצב של טרום הנחת לוחות השיש, כי התוכנית עצמה לא יצאה לפועל. המבקרים יכולים להבין את שלבי בניית חזית הכנסיות. בתוך הכנסייה, שהוזמנה ע"י משפחת מדיצ'י, כמה יצירות חשובות אך גולת הכותרת, אחרי הביקור בקאפלה מדיצ'י, הוא חדר הכמורה, בו ניתן לראות עבודות פיסול מרהיבות של מיכלאנג'לו – היום, הלילה, השחר והדמדומים. יצירות שאסור לפספס בביקור בפירנצה.

כנסיית סנטו ספיריטו, (רוח הקודש) נמצאת בעברו השני של הנהר ומהווה דוגמא לבנייה רנסנסית טיפוסית. את החזית תכנן ברונולסקי (אך לא הספיק לראות את סיום העבודה) ופנים הכנסייה מציג דיוק רנסנסי טיפוסי עם העמודים הקורינתיים, הקשתות המחברות והתקרה המעוטרת. דוגמא פנטסטית להחייאת התקופה הקלאסית – הרנסנס. היצירות בפנים נימצאות בקאפלות, על הקירות ובצ'נאקולו הסמוך – חדר האכול של הנזירים. ניתן לראות את פסל הצלוב מעץ של מיכלאנג'לו – אחת מעבודותיו בגיל צעיר.