קרספי ד'אדה (איטלקית: Crespi d'Adda) הוא כפר השוכן בנפת ברגמו שבלומברדיה, והוא נחשב לאחת הדוגמאות הראשונות ל"עיירות חברה" (villaggio operaio) שנבנו על ידי תעשיינים נאורים ברחבי אירופה וצפון אמריקה במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. האתר השתמר מאז בנייתו בצורה תעשניים ופילנטרופים גדולים אשר ראו לנכון לדאוג לחיי העובדים בזמן העבודה ומחוצה לה. ובה והוא עדיין משמש באופן חלקי למטרות תעשייתיות. בשנת 1995 הכריז ארגון אונסק"ו על הכפר כאתר מורשת עולמית.
עיירות החברה הראשונות נבנו ברחבי אירופה על מנת לשמש כמקום מגורים עבור עובדי מפעלים גדולים, שהוקמו בסמוך למקורות של חומרי גלם, אנרגיה וכדומה. העיירות הראשונות מסוג זה הוקמו באיטליה רק לאחר איחודה ונוצר שוק כלכלי משותף. אלה היו שנים של בשיא פריחתה הועסקו בקרספי ד'אדה כ-3,200 עובדים.
כריסטופורו בניניו קרספי (Cristoforo Benigno Crespi), שהיה יצרן טקסטיל איטלקי, רכש ב-1875 עמק בשטח של קילומטר רבוע אחד בין הנהרות ברמבו ואדה. כוונתו המקורית של קרספי הייתה לבנות מפעל כותנה על גדת האדה. קרספי החליט להקים עבור העובדים בתי מגורים תלת-קומתיים סביב המפעל, ועל סמך מודל אירופי מוכר העבודות החלו בתחילת 1878. תחילה הביא עובדים מבחוץ. באזור עמו כמעט ואל היו בעלי מלאכה, אלא רק איכרים עובדי אדמה, כאלה שיוכלו לעבוד במפעל. לכן תחילה ''ייבא' עובדים ממקומות אחרים.
המקום עצמו היה מיוער בלבד, השטח לא היה פנוי ברובו ולכן נבנו תחילה מבני המגורים לגבוה ושמשו למספר משפחות. דבר זה הביא גם לגיבוש, הכרות מעמיקה יותר וגאוות יחידה למפעל.
תחילה היו אלה 4 מבנים ששמשו לכולם. 3 לעובדים ומשפחותיהם ואחד לגננים, עוזרים, עובדי מנהלה וכד'.
כאשר בנו של קרספי, סילביו, לקח על עצמו את ניהול התאגיד הוא נקט בגישה שונה ושינה מספר דברים בפרויקט כולו. סילביו החל לבנות בתים קטנים עם גני נוי וגינת ירק משלהם המיועדים למשפחות בודדות וכך יוכלו לגדל ירקות לעצמם ולקהילה כולה, זאת תחת הבתים הגדולים שהיו מיועדים כל אחד למספר משפחות. קרספי החל לבצע את התוכנית הזו ב-1892 ונחל בה הצלחה רבה כיוון שבמשך חמישים השנים הבאות לא היו אירועים חריגים כלשהם כגון שביתה. בנוסף לבתי המגורים הקים קרספי תחנת כוח הידרואלקטרית על מנת לספק לעובדיו חשמל בחינם, וכן מבני ציבור שונים. סילביו גם בנה בניינים נוספים בעלי חשיבות סמלית כגון כנסייה, בית ספר, בית חולים, פעילות אחרי עבודה, תיאטרון, שירותים ציבוריים, מכבסה ציבורית וטירה שהייתה מקום המגורים של משפחת קרספי, משרדי הנהלה חדשים בתוך המפעל, ובתי מגורים לבעלי המפעל הנמצאים דרומית לאלו של הפועלים.
השפל הגדול שהחל ב-1929, בנוסף למדיניות הפיסקלית שהייתה נהוגה באיטליה הפאשיסטית, גרמו לכך שמשפחת קרספי נאלצה למכור את המפעל לתאגיד הטקסטיל האיטלקי STI, שמכר אותו ב-1970 לחברת רוסארי א וארזי. חברת לגלר, שהייתה הבעלים הבאים של המפעל, מכרה את רוב הבתים. כיום המפעל שייך לקבוצה התעשייתית פולי, שהעסיקה בו 600 עובדים. בשנת 2004 הפסיק המפעל לייצר כותנה.
בצד השני של הדרך הראשית נמצאים בתי המגורים שנבנו בשלוש שורות מסודרות, עם דרכים משניות המפרידות ביניהם. לפי התוכנית המקורית בכל בניין היו אמורות להיות שתי קומות המיועדות לכמה משפחות, שכל אחת מהן תתגורר בכמה חדרים. אולם, כיום רוב המשפחות מתגוררות בבתים פרטיים עם גנים צמודים המפרידים בין הבתים לשירותים שמאחוריהם. ניתן להבחין בין הבתים החדשים לבתים הישנים באמצעות מספר הבדלים סגנוניים. הבתים נבנו במספר סגנונות בנייה.
הבתים עברו כמה שינויים בתקופה הפשיסטית. דבר בולט שנשאר עד היום הם צבעי הבתים: ירוק לבן אדום, צבעי הדגל האיטלקי.
Cotonificio Crespi (Factory) מרכז החיים של התושבים
הלב של הכפר – מפעל הטקסטיל העצום עם הארובה הגבוהה, שסביבו נבנה כל היישוב
שורות מסודרות של בתים כמעט זהים, עם גינות קטנות – מודל מתקדם מאוד לזמנו.
נסייה יפה בסגנון המזכיר מבנים לומברדיים מסורתיים.
נבנתה עבור הקהילה והייתה חלק מרכזי בחיי היומיום.
בית המשפחה התעשיינית – גדול ומרשים יותר מכל שאר המבנים.
מסמל את הפער בין בעלי המפעל לפועלים.
נקודה מיוחדת ומפתיעה – עם מאוזוליאום גדול של משפחת קרספי.
מקום שקט ומרשים שמסכם את סיפור הכפר.
הכפר יושב ליד הנהר – אפשר לצאת להליכה קצרה באזור ירוק ושקט.
מוסיף מימד טבעי לביקור התעשייתי.
Osteria da Mualdo
Via Privata Crespi, 6, 24042 Capriate San Gervasio
+39 02 9093 7077
סגור ראשון ערב ושני כל היום
Al Dopolavoro
Piazza Cleopatra Bagnarelli, 24042 Crespi d'Adda
+39 348 115 2700
סגור רביעי
רוצים לקבל מסלולים, המלצות והטבות בלעדיות ישירות למייל או לווצאפ?
