אם אתם בסביבת ברגמו תוכלו לשלב טיול של טבע, נוף, וערך מוסף.

סלבינו Selvino היא עיירה קטנה באלפים האיטלקים חצי שעה מברגמו. עיירה קטנה, למעלה, באמצע ההרים. העלייה אליה מרהיבה. דרך פיתולים ומראות עוצרי נשימה.

כשתגיעו לעיר ותעצרו קודם כל לקפה באחד מה'ברים' בעיירה תרשמו בוויז את השם הבא: Mumese – Museo Memoriale di Sciesopoli Ebraica.

תגיעו למבנה חשוב ומשמעותי לקבוצה גדולה של יהודים:
בית שוזופולי Sciesopoli

זהו מוזיאון המספר את סיפורם של יתומים יהודים שנאספו ממקומות שונים באירופה, או הגיעו לאיטליה אחרי המלחמה, ומצאו מקום חם ובית חדש לתקווה לחיים חדשים בעיירה Selvino.

הם אמנם גרו במבנה אחר, כמה דקות משם,  מבנה שהיה מפואר בשם שיאזופולי, שהוקם במקור בשנות ה-30 כפנימייה ומרכז אימונים עבור ה"בלילה" (Ballila תנועת הנוער הפשיסטית של מוסוליני). האירוניה ההיסטורית היא שדווקא מבנה שנועד לחינוך פשיסטי הפך למקלט עבור ניצולי השואה.

אחרי המלחמה הפך להיות אותו מקום איסוף לנוער היהודי מהמלחמה.
בין השנים 1945 ל-1948, המקום שימש כבית לכ-800 ילדים ובני נוער יהודים ששרדו את השואה ורובם הגיעו מפולין, הונגריה ורומניה – חלקם שרדו מחנות ריכוז, אחרים נדדו ביערות או הוסתרו במנזרים. רבים מהם היו יתומים לחלוטין.

דמות המפתח בסיפור היא משה זעירי, חייל ביחידת ההנדסה של הבריגדה היהודית. זעירי, יחד עם חברים נוספים מהבריגדה ואנשי הגנה, זיהו את הצורך האנוש במקום שיעניק לילדים לא רק אוכל ומחסה, אלא גם ריפוי לנפש.

[

ילדי סלבינו (מתוך אתר קבוצת שילר https://www.shiller.org.il )

בבית סלבינו לא הסתפקו בהישרדות. הקימו שם מערכת חינוך שלמה בעברית. הילדים למדו היסטוריה יהודית, ציונות, תנ"ך ומקצועות מלאכה.
מטרה הייתה להכין אותם לחיים כחלוצים בישראל. הם קיימו חיי קהילה דמויי קיבוץ, שכללו עבודה, לימודים ותרבות.

תושבי סלבינו המקומיים גילו אמפתיה יוצאת דופן. למרות שהם עצמם סבלו ממחסור שאחרי המלחמה, הם סייעו לילדים וקשרו איתם קשרים חמים. ראש העיר דאז והרופאים המקומיים היו שותפים מלאים למפעל ההצלה והשיקום

רוב הילדים עלו ארצה, חלקם במסגרת "עלייה ב'" (באוניות מעפילים כמו "כתריאל יפה") וחלקם לאחר הקמת המדינה. קבוצות גדולות מילדי סלבינו הקימו או הצטרפו לקיבוצים כמו קבוצת שילר, צאלים וראש הנקרה.

היום המבנה בבעלות פרטית אינו מתוחזק דיו. 
על המבנה המקורי קבוע שלט משנת 1983: "שם הוחזרה להם חדוות הנעורים הגזולה והאמונה באדם".

המוזיאון שווה את הביקור וההתרגשות.