מונזה וסביבותיה – אתרים ואטרקציות שחובה לראות

הקתדרלה של מונזה, המקודשת ליוחנן המטביל, נבנתה בשנת 1300 וונמצאת בכיכר הדואמו Piazza del Duomo. בחזית המקסימה משתלבים מספר צבעים, חלונות וצריחים, בבנייה אופיינית לתקופת המעבר בין הרומנסק לבין התקופה הגותית. בצמוד ניצב מגדל הפעמונים שגובהו 80 מטר. פנים הכנסייה עשיר בציורים מתקופת הבארוק ועוגב הכנסייה הוא מתקופת הרנסנס. גולת הכותרת הוא כתר מברזל אשר בתוכו מסמר, שעל פי המסורת היה אחד המסמרים בהם ניצלב ישו. מרשימה וחשובה לא פחות היא הקפלה מצד שמאל למזבח הראשי. זוהי קפלת הנסיכה תאודולינדה, שהתחתנה פעמיים עם שני מלכים לונגובארדים (מכאן שם המחוז כולו). הקפלה מעוטרת במספר פרסקאות המתארים אירועים בחיי העם הלונגובארדי. חשיבותה של הנסיכה באה לידי ביטוי בטקס שנתי (22 בינואר) אשר נחוג לכבודה.

הארמון המדהים נבנה בשנת 1777 בידי הארכיטקט האיטלקי ג'וזפה פיירמאריני (Giuseppe Piermarini), שהתקבל בברכה בחצרות ההאבסבורגים ובית סבויה. הוא קיבל השראה מארמון קאזרטה בדרום אותו בנה מורהו ואנויטלי (Vanvitelli). את הארמון ביקשה מריה תרזה, קיסרית אוסטריה, עבור בנה פרדיננד מהבסבורג. הבחירה במונזה ננבעה בזכות מיקומה האסטרטגי בין מילאנו לוינה וגם בזכות הנוף הנפלא. הארמון נבנה בסגנון ניאו קלאסי. בארמון אפשר לראות בין היתר אולמות אירוח גדולים, אולם תיאטרון קטן, היכל אירוח אינטימי עגול (היחיד בצורה זו בכל המתחם), וקאפלה קטנטנה אך עשירה בעיטורי סטוקו מיוחדים.

גן ורדים של הארמון המלכותי, מרשים ביופיו. הוקם בשנת 1964 ביוזמת תעשיין מקומי, ניסו פומאגאלי (Niso Fumagalli) שהתרשם מאוד מתחרויות גידול ורדים במדינות אחרות באירופה. בשנה שלאחר מכן 1965, נפתחה התחרות הראשונה חרף העובדה שבניית הגן טרם הסתיימה. עם השנים מספר נשים מפורסמות נתנו חסותן לתחרות זו – כמו גרייס נסיכת מונקו, או ריטה לוי מונטאלצ'ינו, זוכת פרס נובל. מגוון הוורדים הוא רב. חלק מהזנים עתיקים, אחרים הם ורדים מטפסים, ויש כאלה הגדלים באופן מסודר לצד אגמים קטנים. במהלך התחרויות, אשר מתקיימות עד היום, עוברים שופטים ידועים (סלבריטאים) ובוחנים כ 400 סוגי ורדים שגודלו ע"י נציגים מכל העולם. הסיור כיום מתקיים בעזרת קודי סריקה לסמארטפונים אשר מסבירים על הורד ומתארים את מבנהו ומוסיפים כמה סיפורים פיקנטיים.

אי אפשר לפספס את המבנה העירוני המיוחד החשוב ביותר במונזה, אשר ניצב בפיאצה רומא, ששימש כבית העיריה. הוא בולט, מעוטר בקשתות, חלונותיו נאים, מגדל פעמונים מרובע ניצב מעליו והוא בנוי עם שיניות גיבליניות. מיקומו בכיכר אחרת בעיר, ולא מול הכנסייה, כמקובל בערים אחרות, נובע מנידויים של ראשי העיר ע"י הארכיבישוף של מילאנו.

המקום מוכר בתור מסלול המירוצים של מונזה (Monza ENI Circuit), מסלול מעגלי של נהגי מכוניות, הנמצא בתוך הפארק של מונזה. זהו המסלול השלישי העתיק ביותר בעולם ומקום מושבם ההיסטורי של משרדי הגרנד פרי האיטלקי, אירוע שמתקיים כבר למעלה מ 80 שנה. בין השנים 1949-1968 היה גם מושב משרדי הגראנד פרי העולמיים. נחנך בשנת 1922 ואורכו 6 ק"מ עם 11 עיקולים ברמת סיכון שונה.

מהכיכרות המפורסמות במונזה ונמצאת לא רחוק מהדאומו והמוזאונים העירוניים. שטח הכיכר נמצא על האזור בו בימי הביניים היה מתקיים השוק השבועי ונערך בו במהלך חודש יוני, היריד השנתי של סאן ג'ובאני, שסימל את המעבר לקיץ (יריד שנחוג בכל ערי ועיירות איטליה, עד היום). כיום, הכיכר היא מקום מפגש חברתי פופולארי למקומיים ולתיירים, מוקפת בכמה בניינים חשובים כמו בניין העירייה ואנדרטת הזיכרון לנופלים במלחמת העולם הראשונה.

גשר האריות, הוא גשר היסטורי המשמש לחציית נהר הלאמברו (Lambro) וממוקם במרכז העיר. גשר האבן, שהחליף את הגשר הקודם, פונטה דל ארנה (Ponte dell'Arena), מעוטר באריות ונבנה בשנת 1842 כדי לסדר מחדש את הדרכים הצבאיות לכיוון לודי ואזור טירול. הגשר הקודם היה ארוך פי 3 מגשר זה כיוון שנידרש היה לעבור דרך מגדל תאודולינדה (Torre di Teodolinda), ואילו הסידור האורבני החדש במאה ה-19, שינה את תוואי הדרך, לכיוון ארמון הארנגאריו (Palazzo dell'Arengario), כדי להעצים את שמה של האימפריה האוסטרו-הונגרית.

אחד הפארקים הוותיקים באירופה שאף מוקף בחומה. 6800 דונם, מצפון למונזה אשר נוסד במהלך המאה ה-19, ע"י אחיינו של נפוליאון בונאפרטה, ושימש כהרחבה לארמונות המלכותיים ולשטח הירוק שסביבם. כיום הוא נחשב לאחד הפארקים הגדולים בצפון איטליה ולאתר עם נוף מעט היסטורי. בתוך הפארק אפשר למצוא (מעבר לאוטומודורום), בתי חווה, טחנות קמח (שכבר אינן בשימוש) וכמה מוצגים מעניינים (כמו כיסא ושולחן ענקיים). הפארק טומן בחובו הרבה פינות נסתרות, מקומות שקטים ואווירה של רוגע וחופשה בין עצים ושיחים רבים.

טחנות הקמח הישנות בפארק של מונזה הן רבות. מיקומו של הפארק, על נהר הלאמברו (Lambro), והיותו מרכז חיי הכפריים בעבר, הביא לבניית טחנות קמח רבות ומגוונות. חלקן מוגדרות יבשות Asciutte בגלל המבנה המיוחד שלהן בין שני בתים. הביקור בין טחנות הקמח מספר את סיפור עובדי החווה, דרכי ייצור האנרגיה בעבר והתלות של התושבים במתקנים אלו אשר נבנו באמצע המאה ה-19 בעיקר ע"י ג'אקומו טאציני (Giacomo Tazzini), ארכיטקט מקומי. חלק מטחנות הקמח משמשות עד היום לייצור חקלאי ואף לשימוש דרי החווה.