סיינה וסביבותיה – אתרים ואטרקציות שחובה לראות

מהכיכרות הידועות והיפות באיטליה. כל מי שנכנס אליה מתרשם מגודלה, מצורתה והבניינים המקיפים אותה. צורתה כצדף המחולק ל-9 חלקים, המייצגים על פי המסורת את תשע המשפחות אשר הרכיבו את 'מועצת התשעה' במאה ה-14 תקופת הזוהר של סיינה. בחלקה העליון של הכיכר פונטה גאיה Fonte Gaia, מזרקת השמחה ששמה ניתן לה של שום שמחת האזרחים כאשר הופעלו המים בפעם הראשונה בשנת 1346. בכיכר זו מתקיים פעמיים בשנה הפאליו המפורסם, תחרות הסוסים שהיא חוויה בפני עצמה.

בית העירייה הנושק לכיכר ניצב בגאון בקצה התחתון שלה. זהו ארמון מהמאה ה-13 וניתן לזהות את הסגנון הגותי האלגנטי של התקופה. שלוש קומות מהודרות עם קומה נוספת בחלק המרכזי ומגדל פעמונים צמוד. הלבנים המחודדות בגג המבנה מוסיפות לו חינניות. זה היה מרכז השלטון של העיר. אפשר להתרשם מיפי המבנה בכניסה לחצר המרכזית שלו, שהינה ללא תשלום. מועצת התשעה, מיקמה בארמון אחד את כל משרדי הממשל ונטלה את הסמכויות והכוח ממשפחות אצילים פיאודליים. המבנה מתחבר לכיכר כבמה הצופה על אמפיתיאטרון. כיום שוכן בו המוזיאון העירוני Museo Civico.

מגדל הפעמונים של העירייה, הידוע בשמו 'מגדל האוכל'. הכינוי מתייחס למי שהיה אחראי על הצילצול בפעמונים, ג'ובאני די בלדוצ'יו, אשר כונה Mangiaguadagni "אוכל-הרווחים" בגלל נטייתו לבזבזנות, וגרגרנות, ומכאן נשאר הכינוי Torre del Mangia. גובה המגדל 102 מטר והנוף ממנו מרהיב. העלייה (בתשלום) היא רגלית. אפשר לטפס 110 מדרגות כדי להגיע למרפסת המגדל ולצפות על הכיכר. כדי לראות את נוף הסביבה כולה, צריך להמשיך ולעלות עוד 243 מדרגות ולהגיע לקומת הפעמונים.

יצירת מופת נוספת של הגותיקה הטוסקנית. תחילת העבודות היו ב 1196, סיומן ב 1215 עם שלבים נוספים של שיפוץ בהמשך. במאה ה-14 היה תכנון להגדיל אותה ולהפוך את אולם התווך המרכזי, לאולם הרוחב. את פרי התכנון הגרנדיוזי אפשר לראות בצד ימין של המבנה הנוכחי, כאשר מביטים על סדרת הקשתות הגדולה האטומה בחלקה. המגפה השחורה חיסלה את מימוש החלום. מה שקיים היום הוא לחלוטין בגדר יצירת מופת. צריחים קטנים, פסלים, פסיפסים מרהיבים, חלון רוזטה מוקף בפסלי נביאים ופילוסופים- כל אלה יוצרים מראה אדריכלי מרתק. פנים הכנסייה עשיר לא פחות. עמודים בצבעי שחור ולבן, תקרה כחולה זרועה בכוכבים, רצפת שיש מעוטרת ב 56 סיפורים מהברית החדשה והברית הישנה, דוכן מטיף מרהיב (מעשה ידי ניקולא פיזאנו), ובצד שמאל דלת המובילה אל ספריית פיקולומיני (Libreria Piccolomini), אותה ייסד האפיפיור פיוס השלישי ובה ציור הקיר מעשי ידי הצייר פינטוריקיו.

מוזיאון היצירות של הדאומו, או בשמו Museo dell'Opera Metropolitana בו שוכנות יצירות פאר שעיטרו בעבר את הקתדרלה, נמצא כיום מימין לכניסה לכנסיה היכן שתוכננה בעבר ההרחבה (כיום נמצאת בו קופת הכרטיסים שאפשר לקנות בה כרטיס משולב למספר אתרים בעיר). מבין המוצגים המרתקים, וישנם הרבה, הם הפסלים של האומן ג'ובאני פיזאנו שהיו על חזית הכנסייה, בחלקה העליון. הקהל היה אמור לראות אותם יחסית ממרחק ומגובה הקרקע, לכן הם נעשו בשימוש בפרספקטיבה. כיום, כאשר הן מונחים בגובה העיניים, ניכר בהם העיוות. יצירה נוספת שראויה להתבוננות היא חלון הויטראז' העגול של הצייר דוצ'ו די בואונינסינה על כמות הפרטים והסצנות ששילב בו.

אל בית הטבילה אפשר להגיע ישירות מפיאצה דל קמפו דרך ויה דאי פלגריני Via dei Pellegrini או בירידה מהדאומו דרך גרם מדרגות רחב. חזיתו יכולה להראות כמו חזית כנסייה קלאסית למרות שחלקה העליון אינו גמור. בפנים מספר ציורי פרסקו מעניינים, כמו חיי ישו המתועדים באפסיס, ואגן טבילה משיש שתכנן יאקפו דלה קוארצ'ה ועליו לוחות ארד המתארות סצנות מחיי יוחנן המטביל אותם עשו אומנים שונים, ביניהם לורנצו גיברטי ודונאטלו.

אסכולת הציור של סיינה היתה ידועה ומפורסמת, והשאירה חותם גדול על הציור הטוסקני. בגלריית הציורים הלאומית Pinacoteca Nazionale אפשר למצוא את ציוריהם של מיטב הציירים שממחישים היטב את הפער וההבדל בין פירנצה של הרנסנס לסיינה של הגותיקה. יצירות של ציירים כמו פייטרו ואמורג'ו לורנצטי, סימונה מרטיני ג'ובאני די פאולו, מוצגות בחדרים בהם בולט החיבור לסגנון הביזנטי, על הרקע המוזהב. כדאי מאוד לשים לב פרטים הקטנים (לבוש, רקע, מבנים, סגנון ציור של פנים) שמציגים את התפתחות הציור המקומי.

מוזיאון 'סנטה מריה דלה סקאלה'  מיוחד בזכות הצייר דומינקו די בארטולו. בזמן שאמנים בסביבתו ציירו סצנות דתיות, התמקד די בארטולו דווקא בסצנות אזרחיות כמו בתי החולים, כדי להיטיב עם האזרחים בתקופות קשות, לא סתם כנראה. מבנה זה שימש במשך תקופה ארוכה גם כבית הארחה ואחר כך כבית חולים. בטוסקנה אחריות בתי החולים היתה לטפל ביתומים ומכאן הציור באולם הצליינים (Sala del Pellegrini) – היתומים העולים לגן העדן. ציורים נוספים מתארים מיניקות, ילדים נזקקים, ושיחות בין רופאים למטופלים.

כנסייה המקבלת את פני הבאים לסיינה עם הכניסה לעיר העתיקה. היא נבנתה במאה ה-13 ועברה שיפוצים רבים לאורך השנים. הכנסייה משמשת את המסדר הדומניקני הסגפני אשר משפיע על המראה הפנימי שלה. הכנסייה מקודשת לקתרינה, קדושה ילידת העיר ובפנים אפשר למצוא גם את ה'קפלה דלה וולטה' Capella della Volta שבה נדרה את נדריה ועל פי המסורת גם ביצעה בה ניסים. בקפלה די סנטה קתרינה Capelle di Santa Caterina נמצאת הגולגולת שלה. היא נפטרה ברומא, אך נהוג לפזר את חלקי הקדושים והקדושות במספר מקומות משמעותיים בחייהם. אם תתעקשו תוכלו גם לראות את האגודל שלה, שריד נוסף, שנמצא סמוך לקפלה.