פארמה וסביבותיה – אתרים ואטרקציות שחובה לראות

כיכר אלגנטית, נעימה ואחת מהיפות באיטליה, שילוב הרמוני של קתדרלה (בנייתה החלה ב 1100), של בית טבילה (בנייתו החלה 1196) ושל ארמון בישופות (שבנייתו החלה ב 1045) המציג מראה קסום והיסטוריה של 1000 שנה. חזית הדאומו, בסגנון לומברדי רומנסקי, מעוטרת בגילופים, בפסלי אריות וגלריית עמודים דקים ולצידו מגדל הפעמונים מהמאה ה-13. צורת בית הטבילה היא של מתומן (המסמל את מחזוריות השבוע ותחילתו מחדש ביום השמיני) ומעוטרת בתגליפי חיות מרשימים המכונים Zoophore על שיש ורונזי ורוד. לסיום, ארמון הבישופות שלו סדרת קשתות המעטרת את שלוש קומותיו, אשר משמש עד היום כמעון הבישוף, בנוסף למוזיאון הבישופות ההיסטורי.

מהמבנים הבולטים בעיר ובאזור בכלל, אשר מייצג את המעבר בין תקופת הרומנסק המאוחר ולבין תחילת הסגנון הגותי. הוא בנוי משיש ורונזי ורוד, ובנייתו שהחלה בשנת 1196 הסתיימה בשנת 1307. משימת העיטור הופקדה בידי בנדטו אנטלמי (Benedetto Antelami), והוא נבנה בצורת מתומן, המסמל בנצרות את הנצחיות. מבחוץ בולט מאוד הסגנון הרומנסקי. למבנה 3 כניסות והוא מתפתח לגובה בצורה של 5 קומות, מעל קשתות הכניסה, בגובה מרשים. הדלתות הצפוניות פונות לרחבת הדאומו, הדלתות המערביות מעוטרות בתיאורי יום הדין ואילו הדרומיות מכונות דלתות החיים. מסביב מפוסלות דמויות בעלי חיים הנראות כמו שיירה בגן חיות. פנים בית הטבילה מרתק בזכות 16 צלעות, מעוטרות בציורים של עונות השנה, סמלי המזלות ומעגל חודשי השנה סביב אגן הטבילה שלו דופן כפולה. כיפת בית הטבילה מעוטרת גם היא בציורים מקסימים של קדושים, תיאור ירושלים, נביאים וסמלי חיים שונים.

ארמון אשר נבנה על גדת הנהר במאה ה-16 כחלק נוסף לארמון הדוכסות (Palazzo Ducale) של משפחת פארנזה, אשר שלטה בעיר תקופה ארוכה, והפך בהמשך למתחם אשר כולל מספר חללים הראויים לביקור. במשך השנים שימש המקום לאחסון ספרים ויצירות אומנות של משפחת פרנזה. כיום המתחם כולל מוזיאון לאומי לארכיאולוגיה, גלריה לאומנות (יצירות של לאונרדו דה וינצ'י, פארמיג'אנינו, קורג'ו ועוד), תיאטרון פארנזה היפיפה, וספריה גדולה.

תיאטרון בעצוב רנסנסי, שונה ומקורי. כמוהו רק מעטים באיטליה. תיאטרון שרובו ככולו בנוי מעץ (בצבע אדום שמקורו ביערות פריולי), גם מושבי הצופים וגם גב הבמה היוצר אשליה מדהימה ותחושת עומק. על העץ מודבקים חלקי סטוקו כדי ליצור אשליית שיש ותחושת פאר. הקשתות מעל מושבי הצופים מזכירים את העת העתיקה, מונח אשר הרנסנס האיטלקי שאף להחיות. בהשראת התיאטראות בויצ'נזה ובסביונטה, השכיל האדריכל ג'ובאני באטיסטה אלאוטי (Giovani Battista Aleotti) לבנות חלל מקסים, שמשפחת פארנזה השכילה להשתמש בו 9 פעמים בלבד. המבנה הנוכחי הוא שחזור מדויק של התיאטרון המקורי אחרי ששריפה כילתה אותו בזמן מלחמת העולם השנייה.

פיאצה גאריבלדי עברה לאורך השנים מספר שינויים וחילופי שלטון  שמה כיום ניתן לה בשנת 1893 כאשר פסלו של הלוחם הגדול ג'וזפה גאריבלדי, מאחד איטליה, הוצב במרכזה על חשבון פסל אחר שהוצב על ידי שליטי משפחת בורבון. ראשיתה בתקופה הרומית כאשר הקונסול אמיליו לפידוס, יצר את הדרך הראשית במחוז – ויה אמיליה ו'פורו' הרומאי. בימי הביניים היה זה מרכז החיים היומיומיים והכלכליים בכיכר הגדולה Piazza Grande. החל מהמאה ה-13 נוספו מבני הממשל: פאלאצו דל קומונה (Palazzo del Comune) הרנסנסי בחלקה הדרומי, ומעט מאוחר יותר ארמון השליט (Palazzo del Governatore) בצד הצפוני שבולט בזכות המגדל הבארוקי שבמרכזו עם הפעמון ושתי מרידיאנות על קירותיו. במאה ה-18 ארכיטקט צרפתי שהוזמן ע"י פיליפ הראשון מבורבון עיצב שוב את הכיכר והתווספה כנסיית סן פייטרו (Chiesa di  San Pietro) שחזיתה הניאו קלאסית מופנית לכיכר. כיום בכיכר בתי קפה ומסעדות והיא ליבה הפועם של העיר. כאן נפגשים, כאן אוכלים, כאן נחים, כאן חולפים על פני אחרים, כאן נושמים את פארמה.

מתחם סאן ג'ובאני השליח, כולל כנסייה, מנזר ובית מרקחת עתיק ומיוחד. בתוך הכנסייה כיפה מדהימה עם תקרת פרסקו מהממת של השמיים הפתוחים ומסביבם מלאכים ועננים, ובמרכז דמותו של ישו. לצד הכנסייה 3 קלויסטרים שהם חלק מהמנזר. באחד פרסקאות מהמאה ה -16, בשני ציורים של האומן אנטוניו אלגרי המכונה קורג'ו (Coreggio), ובשלישי עמודים בסגנון יווני. גולת הכותרת היא בית המרקחת העתיק La Spezieria, אשר נפתח ב 1201, ושימש את הנזירים הבנדיקטים. החל מ 1959 הוא משמש כמוזיאון ובחדרים מוצגות תרופות, מרשמים ומסמכים אשר מתעדים את הכנת התרופות.

כנסיית 'ההפרדה' Stecata – קיבלה את שמה בגלל הצורך ליצור גדר הפרדה (סוג של מחיצה) בשנות הקמתה הראשונות עקב נהירת ההמון לראות את הציור המיוחד של המדונה המניקה. מאז גדלה הכנסייה והתעשרה ביצירות אמנות רבות כמו ציור הפרסקו המדהים של מיכלאנג'לו אנסלמי (Michelangelo Anselmi) בתקרת האפסיס. בעיקר מושכת הכנסייה אליה מבקרים בזכות הציור המפורסם של פארמיג'אנינו- הבתולות החכמות והבתולות הטיפשות.

אתר תרבותי והיסטורי מומלץ ביותר. המריונטות, שהיוו בעבר עיסוק מרכזי בשעות הפנאי לילדים ולמבוגרים, קיבלו את מקומן המכובד במוזאון המקומי. אוסף של מאות פריטים, תמונות ומסמכים אשר יצר במשך 60 שנה האומן המקומי ג'ורדאנו פרארי (Giordano Ferrari) ומספרים בצורה מעניינת את תולדות תיאטרון הבובות, שהיה בעבר מוסד בפני עצמו. המוזיאון מציג בנוסף את עבודת אומן הבובות מאחורי הקלעים.

אוסף מרשים של ציורים מתקופת הרנסנס האיטלקי. במקור היה זה אוסף גדול יותר, אך חלקו עבר לנאפולי לאוסף פארנזה שבמוזיאון הארכאולוגיה הלאומי. עם השנים נקנו אוספי אומנות ברחבי הדוכסות ע"י דוכסית פארמה במאה ה-19, מרי לואיז (אשתו השנייה של נפוליאון). עדיין זו תצוגה מרשימה ומעניינת אשר כוללת כאמור ציורים של לאונרדו זה וינצ'י, קורג'ו, טינטורטו ועוד.