סולמונה – אתרים ואטרקציות שחובה לראות

אובידיוס (Ovidio באיטלקית), הוא יליד העיר, משורר רומאי מפורסם אשר נולד ב 20.3 שנת 43 לפני הספירה. הוא נחשב לאחד משלושת המשוררים הקאנונים של העת הרומית. את פסלו ניתן למצוא בפיאצה 20 בספטמבר Piazza XX Settembre. המיקום של הפסל נבחר בגלל שינויים שעברה הכיכר בתחילת המאה-20, הריסת כנסייה שהיתה במקום וחיפוש אחר סמל עירוני מובהק כדי להחזיר לכיכר את חשיבותה. אובידיוס כתב יצירות רבות כמו מטמורפוזות (Metamorphoses) או אהבות (Amores) והטביע את חותמו הרומנטי והחברתי גם אלפי שנים אחרי מותו. את חייו הוא סיים רחוק מרומא בגלל הגלות שכפה עליו האימפרטור אוגוסטוס.

מזרקת 'הזקן' היא דוגמא מצויינת לאמנות בתקופת הרנסנס בסולמונה. נבנתה בשנת 1474 על ידי קפיטנו טיברטי פולידורו מצ'זנה, ושמה ניתן לה מ"הראש המזוקן" המפוסל במרכזה לצד הכתובת החרוטה עליה תאריך הבנייה ושם הלקוח. המזרקה מרכזת את המים בכניסה הדרומית של העיר, קרוב לחומות העתיקות ביותר, וכנראה הייתה קיימת עוד לפני 1474, השנה בה נבנתה מחדש.

האקוודוקט, מוליך המים מימי הביניים (1256), נבנה בתקופת המלך מנפרדי ונראה כתוחם את גבולה של העיר העתיקה של סולמונה. בנוי מ 21 קשתות ואורכו כ 105.4 מטרים. בשנת 1962 נהרסו חלק מהבתים שהיו סביבו כדי לאפשר לו להראות באופן ברור. המים שהגיעו לעיר שימשו לטחנות קמח, בתי מלאכה וגינות ירק. חלק מ האקוואדוקט חשוף כולו וניתן לראותו באופן מלא, חלק אחר כוסה בגרם מדרגות (בסגנון לומברדי) שמחבר בין כיכר גאריבלדי לרחוב הראשי Corso Ovidio. המראה של האקוודוקט עם גרם המדרגות הוא מהמפורסמים במראות העיר ותועד רבות בציורים.

הכניסה הדרומית לעיר נבנתה בשנת 1338. שם השער מגיע בגלל מיקומו בקצה העיר (שגדלה באותה תקופה ולכן נקרא השער בזמנו השער החדש 'פורטה נאובה' 'Porta Nuova'). הוא הוביל לכיוון בירת הממלכה הדרומית בימי הביניים – העיר נאפולי. השער נשאר דומה לצורתו המקורית, למעט השיניות שהיו ממוקמות בחלקו העליון אך נהרסו בזמן רעידת האדמה בשנת 1706. מבנה השער הוא בן שתי קומות, באחת שער ובשנייה, העליונה, חלון. בצידי החלון יש שני פתחים עליהם הסמל ההרלדי של שושלת אנז'ו פרחי החבצלות. סמל הרלדי נוסף כמעט שאינו קריא ממוקם מעל הקשת המחודדת. מתוך 7 שערי כניסה לעיר שרדו רק 4.

סימן ההיכר של העיר. שקדים מסוכרים, צבעוניים ויפים, מסודרים כזרי פרחים או בקופסאות מתנה. כמעט בכל חנות ניתן לראות אותם בחלון הראווה מקשטים כל מוצג. לשקד המסוכר היסטוריה ארוכה עוד מהתקופה הרומית והוא עבר שינויים קטנים במהלך השנים. בהתחלה היה עטוף השקד בדבש ועם הגעת הסוכר לאירופה החלו להשתמש גם בו. לכל צבע משמעות אחרת וכל אחד מהם משמש לחגיגה שונה (לידה, לימודים, תואר, חתונה חגיגות וכד'). בעיר מפעל ידוע ומומלץ לביקור בשם Pelino בו אפשר ללמוד על תהליך הייצור ולשמוע על ההיסטוריה.

הכנסייה המרכזית של העיר סולמונה, הנמצאת בתחילתה של שדרת רוזוולט הירוקה (Viale Roosevelt), מקודשת לפטרון העיר 'סאן פנפילו' (San Panfilo) בישוף העיר מהמאה 7 לספירה ובנם של זוג פגאניים, ילידי העיר, אשר המיר דתו לנצרות. הכנסייה כנראה נבנתה על שרידי מקדש קדום שהוקדש לאל אפולו ועברה שינויים רבים בעקבות רעידות האדמה באזור. כנהוג בלא מעט כנסיות באיטליה, בתוך הכנסייה שמורים שרידי הקדוש. 

הקומפלקס על שם 'סנטיסימה אנונציאטה', הינו מתחם גדול על הרחוב הראשי Corso Ovidio המוביל מהכניסה לעיר לכיוון פיאצה גאריבלדי ונחשב למונומנט לאומי החל משנת 1902. המתחם כולל את הכנסייה (שהכניסה אליה מהרחוב הראשי) ומתחם מוזיאונים עירוניים (שבעבר היו בית חולים ובית ספר). חזית הכנסייה נאה ומשלבת סגנון רומנסקי וגותי (תחילת הבניה ב 1302). ארבעת המוזיאונים העירוניים כוללים את המוזיאון הארכיאולוגי, מוזיאון ימי ביניים, דוגמא לחדר רומאי קלאסי ומוזיאון לביגוד מסורתי של האזור.

טיול רכבת בין נופים, עיירות, תרבות והיסטוריה בהרי האפנינים בין שני מחוזות אברוצו ומוליזה. מסלול רכבת הטראנסאיבריאנה עובר בתוואי רכבת היסטורי אך במהירות איטית יותר מהמקור. אפשר להנות ממעין מוזיאון נוסע וכאילו מדמה הדבר מסמך היסטורי אשר נגלה מול העיניים. יש אפשרות גם ליומיים של נסיעה בסוף השבוע. כדאי להתחיל בסולמונה, להגיע לאיסרניה, לבלות את הלילה וברכבת שלמחרת לחזור לסולמונה. חוויה שונה ומומלצת לחובבי טבע והיסטוריה.