אורבייטו וסביבותיה – אתרים ואטרקציות שחובה לראות

הקתדרלה הרומית-קתולית של אורבייטו בנויה בסגנון אקלטי המשלב אדריכלות ביזנטית, רנסנסית וגותית המתבטאת בקישוטים גותיים, צריחים ופסלים. כל העומד בפני חזית המבנה נשאר פעור פה למול היופי הנגלה מולו. הבנייה החלה בשנת 1290 תחת הוראתו של האפיפיור ניקולאס הרביעי במטרה לשכן את שרידי נס הלחם והיין של בולסנה. בולטים אבן הטרוורטין הלבנה וסלע הבזלת השחור-ירוק המצפים את המבנה. הכנסייה מוקדשת למריה הקדושה ולכן כל הפסיפסים המוצגים בחזית מתארים סצנות מחייה. בנוסף כדאי בטרם נכנסים פנימה, להתעכב ולראות את ארבעת העמודים בחזית שפיסל לורנצו מאיטני ובו מתוארות סצנות תנ"כיות, אילן היוחסין של ישו, סיפור חייו ואירועי יום הדין. פנים הקתדרלה הושאר בכוונה פשוט ומרווח, עם חלונות אלבסטר השומרים על קרירות הקתדרלה בחודשי הקיץ החמים.

אחת מפניני האומנות בעיר מתקופת הרנסנס האיטלקי. זוהי תוספת מאוחרת יותר לקתדרלה. קפלה זו, הידועה גם בשם קפלת סיניורלי (Signorelli), החלה להיבנות ב-1397 אך ויכוחים על הבנייה גרמו לעיכוב השלמתה במאה שנה עד שנשכר האמן לוקה סיניורלי (Luca Signorelli) להשלמת העבודה. סיניורלי קישט אותה בשלמות מרהיבה אחרי שלקח על עצמו להשלים את הציורים הלא-גמורים של פרא אנג'ליקו (Fra Angelico) ובנוצו גוצולי (Benozzo Gozzoli). הקפלה נחשבת ליצירה המרשימה ביותר של סיניורלי, שהשקיע שנתיים בסדרת ציורי פרסקו המתארים את יום הדין, עליית האנטיכריסטו, סוף העולם והפרדת המקוללים מהמבורכים. מתחת ליצירה זו ישנם ציורים קטנים יותר של סופרים ופילוסופים ידועים שצופים בעניין באסון המתרחש מעליהם. בציורים אלה מתוארים הומרוס, אמפדוקלס, מרקוס אנאוס לוקאנוס, הוראס, אובידוס, וירג'ילוס ודנטה לצד תמונות מיצירותיהם ומספר מדליונים המתארים קדושים מקומיים.

עוד לפני העלייה לכיוון הדאומו, כדאי לעצור בנקודה שנמצאת מאחורי התחנה העליונה של ה-Funicolar. נמצאת שם באר מרהיבה, שתוכננה על ידי הארכיטקט הידוע בן התקופה אנטוניו דה סנגאלו הצעיר בהוראת האפיפיור קלמנטוס השביעי לאחר שהוא נמלט מרומא בשנת 1527 עם בזיזת העיר על ידי קרל החמישי, הקיסר האימפריה הרומית הקדושה. הבאר, שכונתה על שם פטריציו הקדוש (Pozzo di S. Patrizio), נשתמרה בעיר עד ימינו. בשל מיקומה ההררי של העיר חשש האפיפיור כי יוטל על העיר מצור, ודאג לאספקת המים. אל הבאר מובילות רמפות הבנויות בצורת סליל כפול, אחת לשם ירידה והשנייה לשם עלייה, כך שבהמות המשא המובילות את המים לא תיתקלנה זו בזו בדרכן אל הבאר וממנה. כתובת לטינית על הבאר קובעת כי – " Quod natura munimento inviderat industry adiecit "(מה שקצב הטבע במשורה, תספק ההמצאה).

המוזיאון של יצירות הדואומו כולל אומנם מספר יצירות אך מומלץ לבקר בחדרי האפיפיורים הנמצאים מימין לדואומו. בחדר לא גדול אפשר לראות כמה יצירות מרהיבות מהמאות 13-17, אחת מהן היא של סימונה מרטיני (Simone Martini), צייר ידוע מתקופת הרנסנס ולצדו יצירות של סיניורלי (Luca Signorelli  )מגדולי ציירי הרנסנס. חלקים אחרים של המוזיאון הם קפלה סן בריציו, כנסיית סן אגוסטינו (Chiesa di Sant’Agostino) וספריית אלברי (Libreria Albèri)

הביקור במגדל מומלץ בזכות הנוף הנפרש מראשו. לשם כך צריך לטפס 250 מדרגות, אך המאמץ כדאי כדי לראות את גגות העיר, את גג הכנסייה ולהציץ מקרוב על פעמוני המגדל המצלצלים באופן אוטומטי. הוא נמצא בלב העיר בצומת רחובות מרכזי: קורסו קאבור (Corso Cavour), הדרך המובילה אל הכנסייה (Via del Duomo) ורחוב קוסטיטואנטה (Via della Costituente) . השם Il Moro ניתן למגדל בזכות המבנה שהיה צמוד אליו בעבר שהיה בבעלות רפאלה די סנטה Raffaele di Sante, שכינויו היה Il Moro הבתים היו בבעלות האפיפיור עד אשר העביר אותם לידיים פרטיות. כיום משמש המקום כמרכז תרבות. 

המערות התת קרקעיות של אורבייטו נחפרו כבר לפני 3000 שנה ע"י האטרוסקים, שהיו הראשונים ליישב את מצוק הטוף מסיבות ביטחוניות ואסטרטגיות, ונאלצו לחפש מים כדי לשרוד במקום גבוה זה. מי הגשמים חלחלו באבן הטוף עד המקום בו פגשו אדמת גיר. בימי הביניים חזרו המקומיים להשתמש בבארות ויצרו אקוודוקט להובלת המים. שרידים של אותו מוליך מים ניתן לראות ברחבי העיר. זוהי רשת מרתקת לאורך מספר קילומטרים ובה מערות עם אלפי פירים ש רובם כיום נמצאים בתוך בתים פרטיים. הביקור מתאפשר רק בסיור מודרך מקומי וחושף את השימושים השונים לאורך השנים, עד מלחמת העולם השנייה. הנוף הנשקף מהכניסה לאתר מומלץ אף הוא.

מרכז חיי העיר בימי הביניים וכיום מומלץ לבקר בה בערב כאשר תאורת הרחוב נידלקת, ומשתלבת בתפאורת הבתים המקיפים אותה, או בימי חמישי ושבת בהם מתקיים השוק העירוני. בכיכר רואים את Palazzo del Capitano del Popolo מקום מושבו של מושל העיר ושבעת הלורדים שגם התגוררו בו בעבר, שלו גרם מדרגות רחב המוביל לכניסה. היום משמש הארמון כמרכז כנסים.

את המצודה, שחלקה נחצב בסלע, אפשר לראות מהנסיעה באוטוסטראדה. אם עולים ברכב או בעזרת הפוניקולר, אפשר להיכנס אליה ישר עם ההגעה לתחנה העליונה. הכניסה היא מצד שמאל ליציאה מהתחנה. נבנתה במאה ה-14 בידי המצביא -האדריכל הספרדי אלבורונז שהתבקש לכבוש מחדש שטחים לכס הקדוש שתכנן לשוב מאביניון ולבצר אותם. היא עברה שינויים והרס מספר פעמים וכיום מתפקדת כגן ציבורי עבור תושבים ותיירים ומקום מצוין לתצפית על כל העמק הנפרש מטה, על גבעות אומבריה ועל אוטוסטרדת השמש, המחברת בין צפון לדרום איטליה. כדאי להביט מטה, אל חומות המצודה ולראות את הדרך העולה, שהובילה בעבר את כל מי שרצה להיכנס לעיר.