בלונו וסביבותיה – אתרים ואטרקציות שחובה לראות

השער היה הכניסה לעיר מדרום. מתחתיו עובר נהר פיאבה Piave אשר דרכו נעו סחורות מצפון אירופה דרומה לעמק הפו. בסמוך לנהר צמח רובע פיאבה אשר בו התגוררו הסוחרים והמלחים אשר חיו והניעו את הכלכלה המקומית. ברובע כנסיית סן ניקולו, על שם פטרון המלחים. זוהי כנסייה שנבנתה לראשנה במאה ה-13 ועברה שיפוצים ושינויים עד למראה הנוכחי משנת 1861.

המגדל העירוני הוא שריד למבנה אחר שהיה במקום, ארמון הרוזנים בישופים של בלונו. נבנה במאה ה-12 ושופץ במאה ה-17 כיום עם המבנה הצמוד לו הוא מרכז תרבות לאירועים וקונצרטים.

בניין יפהפה ודוגמא מצוינת לאדריכלות רנסנסית. נבנה בשנת 1491 כמקום מושבם של שליטי ונציה, אשר שלטו באזור באותה תקופה. כיום משמש הארמון את משרדי מחוז ונטו. על החזית הנאה סמלים ולוחות שיש המזכירים את נציגי ה'סרניסימה' – כינויה של ונציה – אשר ישבו בעיר. החדרים הפנימיים עברו שינויים בגלל מספר רעידות אדמה שפקדו את האזור אך שמרו תמיד על סגנון התקרה הסנסובינית (על שם האדריכל הידוע הונציאני יאקופו סאנסובינו).

הכנסייה הנוכחית, הדאומו של בלונו, נבנתה במאה ה-16. האחראי על הפרויקט הוא אדריכל וונציאני ידוע בשם טוליו לומברדו (Tullio Lombardo). הכנסייה עברה שינויים ארכיטקטוניים לאורך השנים, כולל העברת אולם הרוחב, הטרנספט, והחלפת כיוונה של הכנסייה, אך הדבר הבולט הוא דווקא החזית שנשארה פשוטה למראה, ללא לוחות שיש ועיטורים רבים המאפיינים כנסיות בתקופת הרנסנס ואחריה. רק שער הכניסה עם העמודים והקשת בולטים למראה. פנים הכנסייה גבוה, רחב ומואר ובאפסיס בולט סגנון הבארוק הנוצץ.

הכיכר הראשית של בלונו. בעבר שימשה כשוק בשר ומקום כינוס לחיילים טרם היציאה למשימות וזאת בגלל הקרבה לחומות העיר שנמצאות מדרום לכיכר. צורתה אובלית ושמה "כיכר המרטירים" נובע מאירוע טרגי בשנת 1945 כאשר ארבעה פרטיזנים צעירים נורו למוות בידי חיילים נאציים. בחלקה הצפוני של הכיכר נמצא ה'פורטיקו' – אותו מסדרון מקורה- בו המקומיים אוהבים לטייל ובו נמצאת גם כנסיית סן רוקו שנקראת על שם הקדוש אשר הציל את העיר ממגיפה במאה ה-16. לצד הכנסייה ומסביב לכיכר בניינים מתקופות שונות אשר יחד יוצרים הרמוניה נעימה המזמינה להפסקת קפה.

הכנסייה היפה בבלונו אשר נבנתה במאה ה-15 על שרידי כנסייה אחרת וממוקמת בכיכר בעלת אותו שם, סנטו סטפנו. החזית פשוטה למראה מה שמבליט את חלון הרוזטה במרכז ואת רקע האבנים המקיפים אותו, חלקן נוצצות בעת מפגשן עם קרני השמש. יצירות האומנות הידועות בתוך הכנסייה הם  'המלאכים' על ידי אנדראה ברוסטולון Andrea Brustolon, פרסקאות שנעשו ע"י יאקופו דה מונטניה (Jacopo da Montagna) ועוד יצירות רבות אשר מעשירות את החלל הפנימי בניגוד גמור למראה החיצוני. מבחוץ כדאי לשוב ולהביט על החזית עם מגדל הפעמונים וברקע הרי הדולומיטים.

אחד מסמלי העיר בלונו. מבנהו הנוכחי, מברזל, הוא תוצאה של עבודה בין השנים 1923-26 לאחר מלחמת העולם הראשונה. צורת הקשת היחידה, שאינה אופיינית לגשרים אחרים שנבנו שנים קודם לכן מעל הנהר, נעשתה לשם התמודדות עם זרם מים שוצף של נהר הפיאבה (Piave) בעת זרימה חזקה. סימן ראשון לגשר מעל הנהר, סמוך לעיר בלונו, נרשמם בשנת 1388, מאז נבנו גשרים במקומות שונים ומחומרים אחרים (בעיקר עץ), עד בניית גשר זה. על חלק מעמודי הגשר רשומים ציטוטים מ'שירי הפיאבה' “Canzone del Piave” שירים המסמלים את ההתנגדות האיטלקית אל מול האוייב האוסטרי והשימוש בנהר הפיאבה כערוץ התקדמות ומילוט.

בנוסף לערים המרכזיות, חופי הים ותעלות המים של עמק הפו, ונטו מציעה גם אזור הררי קסום. בהרי הדולומיטים הסמוכים לעיר בלונו (Belluno), נוסד ב 1988 הפארק הלאומי המאפשר בילוי בטיולים רגליים, במסלולי אופנים, טרקים, מנוחה בעיירות קטנות עם נופים מהממים, נחלים ונהרות, צמחיה עשירה, יערות ופסגות מושלגות.