קרספי ד'אדה – Crespi d'Adda
קרספי ד'אדה (איטלקית: Crespi d'Adda) הוא כפר השוכן בנפת ברגמו שבלומברדיה, והוא נחשב לאחת הדוגמאות הראשונות ל"עיירות חברה" (villaggio operaio) שנבנו על ידי תעשיינים נאורים ברחבי אירופה וצפון אמריקה במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. האתר השתמר מאז בנייתו בצורה תעשניים ופילנטרופים גדולים אשר ראו לנכון לדאוג לחיי העובדים בזמן העבודה ומחוצה לה. ובה והוא עדיין משמש באופן חלקי למטרות תעשייתיות. בשנת 1995 הכריז ארגון אונסק"ו על הכפר כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה: עיירות החברה הראשונות נבנו ברחבי אירופה על מנת לשמש כמקום מגורים עבור עובדי מפעלים גדולים, שהוקמו בסמוך למקורות של חומרי גלם, אנרגיה וכדומה. העיירות הראשונות מסוג זה הוקמו באיטליה רק לאחר איחודה ונוצר שוק כלכלי משותף. אלה היו שנים של בשיא פריחתה הועסקו בקרספי ד'אדה כ-3,200 עובדים.
כריסטופורו בניניו קרספי (Cristoforo Benigno Crespi), שהיה יצרן טקסטיל איטלקי, רכש ב-1875 עמק בשטח של קילומטר רבוע אחד בין הנהרות ברמבו ואדה. כוונתו המקורית של קרספי הייתה לבנות מפעל כותנה על גדת האדה. קרספי החליט להקים עבור העובדים בתי מגורים תלת-קומתיים סביב המפעל, ועל סמך מודל אירופי מוכר העבודות החלו בתחילת 1878. תחילה הביא עובדים מבחוץ. באזור עמו כמעט ואל היו בעלי מלאכה, אלא רק איכרים עובדי אדמה, כאלה שיוכלו לעבוד במפעל. לכן תחילה "ייבא' עובדים ממקומות אחרים.
המקום עצמו היה מיוער בלבד, השטח לא היה פנוי ברובו ולכן נבנו תחילה מבני המגורים לגבוה ושמשו למספר משפחות. דבר זה הביא גם לגיבוש, הכרות מעמיקה יותר וגאוות יחידה למפעל.
תחילה היו אלה 4 מבנים ששמשו לכולם. 3 לעובדים ומשפחותיהם ואחד לגננים, עוזרים, עובדי מנהלה וכד'.
כאשר בנו של קרספי, סילביו, לקח על עצמו את ניהול התאגיד הוא נקט בגישה שונה ושינה מספר דברים בפרויקט כולו. סילביו החל לבנות בתים קטנים עם גני נוי וגינת ירק משלהם המיועדים למשפחות בודדות וכך יוכלו לגדל ירקות לעצמם ולקהילה כולה, זאת תחת הבתים הגדולים שהיו מיועדים כל אחד למספר משפחות. קרספי החל לבצע את התוכנית הזו ב-1892 ונחל בה הצלחה רבה כיוון שבמשך חמישים השנים הבאות לא היו אירועים חריגים כלשהם כגון שביתה. בנוסף לבתי המגורים הקים קרספי תחנת כוח הידרואלקטרית על מנת לספק לעובדיו חשמל בחינם, וכן מבני ציבור שונים. סילביו גם בנה בניינים נוספים בעלי חשיבות סמלית כגון כנסייה, בית ספר, בית חולים, פעילות אחרי עבודה, תיאטרון, שירותים ציבוריים, מכבסה ציבורית וטירה שהייתה מקום המגורים של משפחת קרספי, משרדי הנהלה חדשים בתוך המפעל, ובתי מגורים לבעלי המפעל הנמצאים דרומית לאלו של הפועלים.
השפל הגדול שהחל ב-1929, בנוסף למדיניות הפיסקלית שהייתה נהוגה באיטליה הפאשיסטית, גרמו לכך שמשפחת קרספי נאלצה למכור את המפעל לתאגיד הטקסטיל האיטלקי STI, שמכר אותו ב-1970 לחברת רוסארי א וארזי. חברת לגלר, שהייתה הבעלים הבאים של המפעל, מכרה את רוב הבתים. כיום המפעל שייך לקבוצה התעשייתית פולי, שהעסיקה בו 600 עובדים. בשנת 2004 הפסיק המפעל לייצר כותנה.
המשרדים והכניסה
המתחם כולו בנוי על קרקע בצורה סדירה. העיירה מחולקת לשני חלקים באמצעות דרך ראשית. מפעל הכותנה שוכן לצד הדרך על הגדה השמאלית של נהר אדה. האדריכל שתכנן את משרדי המפעל הוא ארנסטו פירובאנו (Ernesto Pirovano), שהיה אחראי על רוב העבודות שנעשו בתקופתו של סילביו קרספי.
בצד השני של הדרך הראשית נמצאים בתי המגורים שנבנו בשלוש שורות מסודרות, עם דרכים משניות המפרידות ביניהם. לפי התוכנית המקורית בכל בניין היו אמורות להיות שתי קומות המיועדות לכמה משפחות, שכל אחת מהן תתגורר בכמה חדרים. אולם, כיום רוב המשפחות מתגוררות בבתים פרטיים עם גנים צמודים המפרידים בין הבתים לשירותים שמאחוריהם. ניתן להבחין בין הבתים החדשים לבתים הישנים באמצעות מספר הבדלים סגנוניים. הבתים נבנו במספר סגנונות בנייה.
הבתים עברו כמה שינויים בתקופה הפשיסטית. דבר בולט שנשאר עד היום הם צבעי הבתים: ירוק לבן אדום, צבעי הדגל האיטלקי.
באזור לא היתה כנסייה. אם רצו להתפלל היו צריכים ללכת והרבה. לכן החליט קרספי לבנות לעובדים כנסייה בעיירה. הכנסייה המקומית נבנתה על ידי האדריכל לואיג'י קאבנאגי (Luigi Cavenaghi), שהתבסס על כנסייה שהייתה בעיר הולדתו של כריסטופו קרספי (המקורית תוכננה ע"י ברמנטה). בניית הכנסייה החלה ב-1891 ונמשכה שנתיים. הכנסייה שוכנת בקצה הצפוני של העיירה, והיא חלק מכיכר הכוללת גם את בית הספר והתיאטרון המקומיים. התפילה היחידה התקיימה בשעה 06:30 כדי לא להפריע לשעות העבודה. הכנסייה היתה מקום כינוס וגיבוש, כך חוזקו ההיכרויות ביום המנוחה.
DOPO LAVORO היתה מעין מסעדה בה יכלו העובדים להגיע, כשמה אחרי העבודה. לשתות, להרגע, להיות יחד. בסמוך לה קיים מבנה לבן, ששימש בהתחלה כמלון, לאותה דרגת ניהול ראשונית שהגיע מבחוץ ולא שהתה בבנייני העובדים.
בית הספר נבנה כדי לספק את החינוך הטוב ביותר לילדי העובדים. את המצטיינים עודדו להמשיך בלימודיהם ובסוף להשתלב בחברה עצמה. לנשים היתה אפשרות להתקדם בכלכלת בית במתחם היה גם גן ילדים – כך התאפשר גם לנשים להשתלב בעבודת המפעל. היום בבית הספר נמצא מרכז המבקרים של אונסק"ו.
התיאטרון על שמו של קרספי עצמו ומכיל 100 מקומות. על הבמה הוצגו הצגות תיאטרליות אך גם ערבי קולנוע על מסך.
פירובאנו תכנן גם את הטירה, שבנייתה הסתיימה ב-1897. סגנון הבנייה של הטירה הוא עירוב בין אדריכלות נאו-גותית לומברדית, תגליפים וציורים מוריים ממחוז ונטו. הבניין מזכיר את התקופה הגותית הרומנטית, ורושם זה מחוזק על ידי שימוש בכמה חומרי בנייה. מחלון הבית של קרספי ראה את המזבח של הכנסייה. גובה בין הבית שווה לגובה הכנסיה. דבר המראה על מעמדו ותפיסתו העצמית של קרספי
COOPERATIVA DI CONSUMO היה המקום בו יכלו העובדים לקנות מצרכים בסיסים ואף יותר מזה
בית הקברות שוכן בקצה הדרומי של העיירה, והמבנה הבולט ביותר הנמצא בו הוא המאוזוליאום של משפחת קרספי, שהוא מבנה בסגנון אר נובו שנבנה על ידי האדריכל גאטאנו מורטי (Gaetano Moretti).
CASCINA DI CRESPI D’ADDA בית שבו גודלו חיות כמו עיזים, תרנגולות לשם ייצורגבינות, ביצים עבור תושבי המקום
כיום גרים בבתים יורשיהם וילדיהם של עובדי במפעלים בעבר.
שתי הנהרות, אדה וברמבו יוצרים מעין משולש קרקע. שעליו נבנה הכפר. סמוך לנהר אדה עבר הגבול בין הדוכסות של מילאנו לרפובליקה של ונציה. המיקום סמוך לגבול עזר לקרספי ליצור מקום יחסית חבוי משאר ההתפתחות בתעשייתית באזור. המפעלים נבנו לאורך הנהר ובסמוך לוילה של בעלי המקום, משפחת קרספי, כסמל לכוח ולאזהרה לכל מי שמגיע מבחוץ. הטירה הגדולה והמיוחדת בצורתה נראית למרחוק לאלה הבאים בשעריה.
בתי התושבים בהשראת הבתים האנגלים נבנו באופן מסודר עם דרכי גישה רחבים וצדדיים ככל שמתקדמים דרומה רואים שינוי קל בבתים, אלו הם הבתים המשודרגים למנהלים. שם השטח הבית גדול יותר והגינה מסביב גדולה יותר. בכלל כפר נבנה בצורה כזו שבאופן סמלי, החיים מתנהלים בין העבודה לחיי הפנאי, שניהם שלובים זה בזה, ובסוף, בסוף (כמו בחיים)…ישנו בית הקברות.
האדריכלות נעה בין כמה תקופות:
בית הבעלים הוא טירה דמוית ימי הביניים (מאות 13-14).
הכנסייה- היא העתק רנסנסי מדויק של הכנסיה מעיירת הולדתו של אדון קרספי Busto Arsizio.
מבני המפעל בנויים בצורה נאו מדיובאלה (חידוש ימי בינייO עם קישוטים מטרה קוטה ותוספות של ברזל. הכניסה מרשימה וגדולה ושמה דגש על חשיבות המפעל וראייתו כמקום קדוש.
המכבסה הציבורית חסכה לנשים הליכה לנהר עם מטען כבר, ובנוסף שמשו מי המפעלים החמים, שימוש חוזר בכביסה. אך לאמיתו של דבר נוספה אח"כ תקופת קרספי.
מסלול הליכה בעיר הפועלים:
חנייה: ליד הבר/גלידריה Cristallo.
נקודות לביקור (את כלל המבנים ניתן לראות מבחוץ בלבד, ללא כניסה):
בתי העובדים שלב ראשון.
בתי עובדים שלב שני
בתי מנהלים
בית משפחת קרספי
כנסייה
בית ספר
תיאטרון
בית הרופא
בית הכומר
מכבסה עירונית
בנייני המפעל
בית הקברות
מסעדה מעולה בעירה:
