על העיירה הזו אמר המשורר פטררקה עוד במאה ה-14: "כאן, בכרמים המוארים בשמש ואהובים על בכחוס, נשקף מונטה רוסו וגבעות קורניליה, וכל מקום כאן הוא חגיגה ליין מתוק". העיירה האחרונה מונטה רוסו, היא הגדולה מבין חמשת העיירות, ובה חופי רחצה ארוכים ורחבים. זוהי עיירת דייגים המשמרת את מסורת המקצוע ועדיין מציגה עבר צבאי ימי. מגדלי שמירה (שאחד מהם הפך למגדל פעמון הכנסייה), מבצר Castello הנושק לים, ולו שלושה מגדלי שמירה ואפילו מגדל אחד Torre Aurora אשר היה חלק מחומה שהקיפה והגנה על מונטה רוסו לפני שנים רבות. גם בעיירה זו סמטאות צרות וציוריות החבויות בין הבתים, בתי קפה מזמינים וחזית כנסיה מעניינת Chiesa di San Giovanni Battista, אשר בנוסף אפשר לראות על קירותיה החיצוניים את הקו אליו הגיעו מי הים בשנים בהן היו שיטפונות באיטליה 1966 ו 2011.