ישנם מספר רומנים שמתארים רגעים ונופים. ספר אחד מיוחד במינו ומתאר הרבה יותר מזה. לא כולו מתרחש בליגוריה, אבל חלקים רבים ממנו מתקיימים במחוז. בחשכת הלילה. בשקט, כמעט בלי מילים. מקומות שממנו הגיעו לא מעט מעפילים לארץ.
ספינות ללא דגל של עדה סרני. אחרי קריאת הספר, כל פיסת נמל, במחוז המפורץ הזה, מעלה את התחושה על קבוצות יהודים ויהודיות שדרכו כאן לפני פחות מ 80 שנה. לא במלון, לא בבריכה, לא במסעדה. תרמיל, חול והם.
לכן קריאה בספר תעביר אתכם במספר לא קטן של מקומות באיטליה, צפונה מליגוריה, דרומה ממנה אבל לא מעט מקומות של המחוז מוזכרים ומתוארים בו מנקודת מבט פשוטה: טוב לספינה או לא. ויש עוד…
ספינות ללא דגל מאת עדה סירני קורות ההעפלה. האניות: חנה סנש, אנצו סרני, פדה, פניצ'ה, יאישה וג'ווד, לה ספציה, שבתאי לוז'ינסקי, הוילה של בוליאסקו,אלברטינה, נוריס, תקווה, אכסודוס ועוד. 200 עמודים כולל תמונות.
זה היה חלום רומנטי, והנה הוא מתגשם. בגיל 48 מצליחה בלה איינסוורת להביא את בעלה וילדיה לעזוב את בריטניה ולפתוח מלון משפחתי קטן בכפר הדייגים היפהפה פורטופינו, שלחופי הריביירה האיטלקית. אלה הן שנות העשרים של המאה הקודמת, זיכרון מלחמת העולם הראשונה עודנו פועם וצורב, והנה – עולם חדש נפתח.
אבל התעסוקה החדשה אינה מבטלת את מה שנותר, לכאורה, מאחור ועד מהרה בלה מגלה שעל אף התפאורה מרחיבת הלב, הכאב שהיה מנת חלקה בבריטניה, מלווה אותה גם באיטליה. הבן ששב פגוע משדה הקרב ודומה שאיבד את דרכו, הניסיונות לשרוד כלכלית בתקופה של אי ודאות, ומעל לכל – צרה עתיקה המלווה אותה בכל אשר תלך: בעלה הבוגדני, הנכלולי, האלים.
שורת האורחים המגוונת שפוקדת את המלון, חושפת אט אט את המניעים הגלויים והסמויים של יושביו. מי מקנא ומי כבר ויתר, מי מנהל רומן אסור, מי עסוק בתחבולות ומי מסתיר סוד שובר לב – כל אלה נטווים למארג אנושי ומבעבע העומד בסתירה גמורה לנוף הרגוע, עוצר הנשימה לפרקים, הנשקף מכל חדר במלון. ואז קורה דבר אחד שמשנה הכל.
מלון פורטופינו הוא ספר חם ומלא תקווה, על היכולת להשתנות גם כשנראה שאין סיכוי, על חשיבותה של ההליכה בעקבות הלב, גם אם הדרך מעורפלת תחילה
