אמיליה רומניה הוא מחוז שתופס תאוצה בשנים האחרונות למטייל הישראלי.
אחד הסיפורים המעניינים שעוסק ב ילד יהודי צעיר מתחיל בעיר הבירה של המחוז – בולוניה.
זהו סיפור אמיתי שחותך את תקופתה של איטליה בזמן המאבק לעצמאותה ואיחודה, עובר דרך שועי עולם, אפיפיורים, דתות שונות… ומשפחה אחת פשוטה.
התיאורים מתחילים מהעיר עצמה וחולפים על פני מקומות אחרים במגף.
חטיפתו של אדגרדו מורטרה.
בולוניה 1858: כוח משטרה פולש לביתו של סוחר יהודי על פי הוראת האנקויזיטור הקתולי וחוטף את אדגרדו מורטרה, בנו בן השש מזרועותיו. אימו של הילד מתמוטטת ובכייה נשמע בכל העיר. כשהוריו של אדגרדו מנסים למצוא בייאושם דרך להחזיר את בנם הם מגלים מדוע למה דווקא הוא מכל שמונת ילדיהם נחטף. אחת המשרתות הקתוליות של המשפחה שחששה כי התינוק ימות ממחלה, הטבילה אותו בסתר. אדגרדו אמנם התאושש ממחלתו אבל הסיפור הגיע לאזני האינקויזיטור של בולוניה שהורה לקחת את הילד ולשלוח אותו למנזר כדי להפוך אותו לקתולי טוב. אף ילד נוצרי לא יכול לגדול אצל הורים יהודים. חטיפתו של אדגרדו מורטרה, פרשה אמיתית שרוב ההיסטוריונים המודרנים התעלמו ממנה, גורל ילד אחד שהביא לעימותים עם הכנסייה בכל רחבי אירופה, להתערבות אישים מבני משפחת רוטשילד ועד לנפוליאון השלישי. גורל ילד אחד שערער את הדומיננטיות של הכנסייה הקתולית. סיפור המלמד רבות על המאבק בין הכוחות השמרניים וכוחות הקדמה באירופה של אמצע המאה ה – 19. סיפור זה נקרא כמו רומן היסטורי, אבל הוא תיאור של אפיזודה הלקוחה מהחיים האמיתיים, נכתב בידי דיוויד קרצר, פרופסור לאנתרופולוגיה והיסטוריה באוניברסיטת בראון. הספר הוא חקירה מוקפדת ומדהימה של אפיזודה היסטורית שכמעט ולא נחקרה ויש בו מהטעם של סיפור ריגול אותנטי. יש לקרוא ספר זה ולחשוב עליו כדי להבין טוב יותר את שורשי האנטישמיות המטורפת שהובילה לשואה ומה שמעבר לה. סיפור מרגש, דרמטי ונוגע ללב על כוחה של אהבת הורים כנגד כל הסיכויים אל מול כוחות עצומי מימדים.
סופר יהודי, מן המעולים בסופרי איטליה במאה העשרים, מגלה ברומן זה את רקמת היחסים הדקים והסבוכים בפרשת אהבה שלא באה על סיפוקה ובפרשת רעות טעונת מתח. סביב דמויות הגיבורים מחזיר המספר לחיים את עולמה של פרארה וקהילתה היהודית, אשר בית פינצי־קונטיני הגא מבקש להיבדל ממנה בחומה המקיפה את גנו הגדול. גם חוקי הגזע שהמשטר הפשיסטי מחוקק נגד היהודים אינם מסירים את מחיצת ההיבדלות של בית האצילים, המקדם את גורלו היהודי בבדידות טראגית. מבעד למרקם הפיוטי של הסיפור נעשית הקהילה היהודית של פרארה סמל לחברה האנושית.
הגן של פינצי־קונטיני הוא הנודע בסדרת הספרים שכתב ג'ורג'ו בסאני על חיי יהודי איטליה בתקופת השלטון הפשיסטי בעיר פרארה. הספר ראה אור בשנת 1962 וזכה בפרס ויארג'ו. בשנת 1970 עובד הספר לסרט קולנוע בבימויו של ויטוריו דה סיקה ובכיכובה של דומיניק סנדה. הסרט זכה בשנת 1971 בפרס דוב הזהב ובפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
סיפוריו של ג'ורג'ו בסאני, המתרחשים בעיר האיטלקית העתיקה פרארה, מסרטטים דיוקן מרתק ואנושי של העיר ותושביה על רקע הפאשיזם האיטלקי. הספר כולל חמישה סיפורים השלובים זה בזה: בחורה צעירה ננטשת על־ידי אבי בנה וחוזרת לגור עם אִמה השתלטנית; חייה ואהבתה של צעירה המופיעה בתצלום ישן מחנות יד שנייה; ניצול שואה חוזר לעיר ומגלה ששמו מופיע על לוח זיכרון בבית הכנסת; חייה ומותה של גיבורה מקומית; ומה שהתרחש בלב העיר באמצע לילה אחד ב־1945 לעיני עֵד יחיד.
ג'ורג'ו בסאני (2000-1916) הוא סופר יהודי איטלקי מן החשובים באירופה. "בין החומות", שזהו תרגומו הראשון לעברית, הוא הספר הראשון בסדרת סיפורי פרארה. עם פרסומו זיכה את בסאני בפרס סטרֶגה היוקרתי. סיפורי פרארה, ובהם "הגן של פינצי קונטיני", זכו בפרסים רבים ולעיבודים קולנועיים מצליחים, וביססו את מעמדו של המחבר כאחד מהיוצרים הקלאסיים בספרות העולמית.
