פירוש שמות החודשים באיטלקית

עד המאה ה-8 לפנה"ס היו סופרים 10 חודשים. בחודשי החורף, המקבילים היום פחות או יותר לחודשים ינואר ופברואר, לא היתה פעילות חקלאית ולכן הם לא נספרו. על פי גרמי שמיים התחיל החודש הראשון במרץ. ואז…

מרס – על שם אל המלחמה מרס (בזמן הזה היו החיילים הרומאים מתחילים מחדש את הכנותיהם השנתיות, שפשוף החרבות, וניקוי הקסדות).

אפריל – משם הפועל  APRIRE להיפתח. נפתחה תקופת האביב . הטבע מתחיל פריחתו.

מאי – על שם האלה הרומית 'מאיה' אלת האביב, האדמה והפריון.

יוני – על שם האלה החשובה בעולם הרומאי 'יונו מונטה' אשר מקדשה ישב מתחת לקמפידוליו. במהלך השנים הוקמה המטבעה של רומא בסמוך למקדש ולכן למטבע העגול שיצרו 'במטבעה' ניתן השם – מונטה' MONETA ומשם MONEY.

יולי ? סבלנות

אוגוסט ? סבלנות בריבוע

קווינטלה – החודש החמישי על שם הספרה 5 (CINQUE)

סיקסטיליס – החודש השישי על שם הספרה 6 (SEI)

ספטמבר או ספטם – החודש השביעי על שם הספרה 7 (SETTE)

אוקטובר – החודש השמיני על שם הספרה 8 (OTTO)

נובמבר–  החודש התשיעי על שם הספרה 9 (NOVE)

דצמבר – החודש העשירי על שם הספרה 10 (DECA).

זהו. חורף. כולם הביתה. לשבת ליד האח ולחכות לאביב.

נומה פומפיליוס, המלך השני של רומא (מלך. לא קונסול, לא קיסר) החליט להוסיף שני חודשים מוגדרים במהלך החורף כהכנה לשנה החדשה ובכך להגדיל את לוח השנה ל- 12 חודשים (רק במאה השנייה לפנה"ס הם הפכו לראשונים במספור רשמי, היו מעין 'אנטיפסטי' לשנה הקרובה).

חודש ינואר, על פי הלוח המוקדם, היה אמור להיות פתח וסימן לשנה החדשה (מרס, זוכרים?) ולכן נקרא על שם האל יאנוס, אל ההתחלות והסופים ובעל שתי הפנים, אחת לכל כיוון.

החודש הבא יהיה פברואר מהפועל הלטיני februare שפרושו היטהרות וניקיון לקראת השנה החדשה. לאל האטרוסקי קראו Februus (אל המוות וההיטהרות) ולאלה הרומית Febris.

לכן זזו כל החודשים שני צעדים קדימה אך נותרו עם שמם.

לאחר מותו של יוליוס קיסר ב- 44 לפני הספירה, נתן הסנאט לחודש החמישי קווינטיליס את שמו החדש – יולי, כמחווה ליוליוס אשר נולד בחודש זה.  עוד בחייו, סידר יוליוס לוח שנה חדש – הלוח היוליאני, וגם על כך ניתן לו הכבוד.

אוגוסטוס עצמו העניק, עוד בחייו, לחודש השישי סקסטיליס את שמו לזכר אירועים רבים שקשורים לעלייתו לשלטון וכן כיבוש מצריים אשר התרחשו בחודש זה.

ועד אנקדוטה אחת חשובה:

רבים לא יודעים כי כדור הארץ מקיף את השמש ב- 365 ימים ועוד רבע יום. זה הזמן המדויק. הרבע יום הזה כל 4 שנים מצטבר ליום אחד שלם נוסף. ואיפה ניתן לו ביטוי ? בסוף השנה.

מה היה החודש האחרון זוכרים? פברואר.

לשם הוסיפו את היום האבוד שכל 4 שנים משלים לנו את החסר.

כל זה חברות וחברים, הלוח היוליאני – על שמו של יוליוס קיסר.

אבל חודש ינואר מוכר לנו כחודש הראשון. לא החודש הלפני אחרון כמוסבר לעיל.

אז מתי הגיע השינוי?

בשנת  1582, יועציו האסטרונומיים של האפיפיור גרגוריוס ה- 13 (יליד בולוניה) גילו כי טבלאות החישוב של חג הפסחא היו שגויות. לא נלאה אתכם בכל סוגיית החישוב אבל המסקנה שלהם הייתה אחת: כדי להתגבר על אותה טעות חישובית, יש לוותר על 10 ימים שלמים בשנה.

ומכאן: עד 04.10.1582 השתמשו בלוח היוליאני ולמחרת !!!! 15.10.1582 היום הראשון בלוח הגרגוריאני, אשר נקרא על שם האפיפיור.

שינוי נוסף: הוחלט כי היום הראשון בשנה יהיה 1 בינואר מה שהכנסייה עד לאותה תקופה אסרה מסיבות של חשש מפולחן פגאני שאפיין אותו בעבר.