חזית הכנסייה היא ייחודית בנאפולי. לבנים מחודדות מעידות על כך שהמקום היה לפני כן ארמון של משפחת אצולה. רק במאה ה16 קנה המיסדר הישועי את המקום והפך אותו לכנסיה. החלל הפנימי הוא דוגמא מצוינת לאומנות הבארוק שהתפתחה בנאפולי לאורך השנים. פסלים, עיטורים, קפלות וציורים. מחוץ לכנסייה נפרשת הכיכר בעלת אותו שם ובה עמוד בארוקי מפוסל, הג'וליה, של האימאקולטה (מריה הקדושה) מהמאה ה 18.